התקפי החרדה הרסו לנו את הזוגיות, מה לעשות?

לפני כחודש התחלתי לצאת עם אדם מאוד קרוב אליי. היינו חברים טובים והחלטנו לשנות סטטוס, אנחנו מכירים יחסית הרבה זמן ויודעים די הרבה אחד על השני, מבלים המון אחרי הלימודים וכו.
חשוב לציין שאני נכנסתי לזוגיות הזו אחרי שחוויתי תקיפה מינית מצד אדם קרוב ולאחר מערכות יחסים כושלות בהפרשים די קטנים. בדיעבד אולי זה לא הצעד הנכון, אבל הוא מאוד שונה מכל הגברים שיצאתי איתם. והוא מהצד השני, סובל מהתקפי חרדה. בהתחלה חששתי מזה אבל אמרתי שזה לא בסדר שאפסול אותו בגלל זה. התחלנו לצאת והיה מדהים! בילינו כל יום יחד, היה אינטנסיבי אבל אהבנו את זה. הרגשתי שאני יוצאת עם החבר הכי טוב שלי וזו הייתה הרגשה שלא חוויתי המון זמן. לאחר כשבועיים היה לי ולו שבוע מאוד קשה -מבחנים, פרויקטים גמר ודברים אישיים נוספים. מה שיצר לקרע במערכת היחסים שאי אפשר לתקן (לפחות מבחינתו). בהתחשב בעובדה שאני לא באיזון נפשי כל כך, הוצאתי עליו דברים שלא בצורה שמגיע לו- אם זה להתעצבן על דברים קטנים, להיות בחוסר ביטחון מכל דבר שעושה ולהתרחק וכו. דיברנו כל זה במהלך אותו שבוע, הסברתי לו שאני מתנצלת וכרגע אני חווה דברים וכל הלחץ בשבוע הזה ירד ויהיה בסדר. הוא כבר לא היה שם, ניסיתי להסביר לשתף ולתאר והוא כבר לא היה שם. הוא ניסה, אבל הריבים והוויכוחים גרמו לא לקבל ממני התקפי חרדה שהתבטאו בקשיי נשימה, דופק מהיר וכו. לטענתו הוא היה בזוגיות קודמת שגרמה לו להתקפי חרדה, ואם אחרי שבועיים זה מה שקורה לנו אנחנו לא יכולים להיות יחד למרות הרגשות אחד כלפיי השני. הוא פשוט חתך, לא שיתף במה שעובר עליו או לא ניסה לגרום לי להבין את משמעות ההתקפים ומה שזה מביא איתו. הרגשתי שהוא שם עליי פליטר של אירועים קודמים ולא רוצה להתקדם, כשאני לצידו. יש בי המון כעס, אני פגועה שהוא לא ראה אותי ולא ניסה שאתמוך בו. אחרי שיחה החלטנו שזה נגמר לפחות לעכשיו ובעוד חודש כשהלחץ ירד נראה אם הסיפור רלוונטי. חשוב להגיד לי שלאורך כל הסיפור מרגיש לי שרק לי חשוב שנעבור תהליך ושאלמד לתמוך והוא פחות להוט על זה (והוא מעוניין בי, העניין לא קשור לזה). החלטנו שבעוד חודש נדבר אחרי שהלחץ ירד ונחליט אם זה עדיין רלוונטי.
האם כדאי לי להישאר עם מישהו שלא מרים את עצמו? זה רע שאני כועסת ולא מצליחה הבין שהוא לא יכול להכיל אותי?