שלום לכולם, אני בת 28 ויש לי אחות בת 27 ואח בן 18, אנחנו גרים בירושלים. קצת לפני שאחי התגייס הוא ואבא שלי טסו (על חשבון אבא שלי) לחו״ל פעמיים, מאז התחילה להתפתח אצלו אובססיה כלפיו. לאחר הגיוס היה מתקשר אליו כל ערב לבדוק מה שלומו (כשאני ואחותי התגייסנו לא התקשר בתדירות כזו), בדק על החיל והבסיס ממש מחקר מעמיק (ברמת החלפת מגד״ים), לקח אותו מדי פעם מהבסיס בדרום הביתה ולהיפך מהבית. הדבר פוגע לו בעבודה הוא לא הולך בימי שישי לעבודה יותר, יוצא בשעה מוקדמת בחמישי לקחת את אחי הביתה (בשעה 12) והשיא שלקח יום חופש כדי לקחת אותו לבסיס ברמת הגולן בו הוא שובץ. כשאני חזרתי מהמילואים ורמזתי לו שייקח אותי מהמרכזית הוא אמר שהוא עייף , עשה לי פרצופים ובסופו של דבר דרשתי שיגיע כי גם לי מגיע , לא ביקשתי שייקח אותי מהצפון או מהדרום אלא 20 דקות מהבית. והרגשתי שאני צריכה להתחנן בזמן שאחי לא נוקף אצבע ולוקחים בשבילו יום חופש כדי לקחת אותו לבסיס. הסיפור הזה מתיש אותי אני מרגישה שאין לו מקום בלב לעוד מישהו חוץ מאחי וכשאני מנסה לדבר איתו על זה (כבר 3 פעמים) הוא רק מתגונן ובוכה ולא מקבל ביקורת ותוקף.. אני מנסה למצוא את הדרך לנער את עצמי מזה, שזה לא ישפיע ככה, לצמצם אינטראקציה איתו כמה שיותר.. האם למישהו מכם יש תובנה מניסיון חיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025