לאמא שלי יש הרבה תסמינים של 'הורה לא בוגר מבחינה רגשית' איך להתמודד איתה?

לאמא שלי יש את רוב הסימנים של codependent parent פלוס סימנים של הורה לא בוגר מבחינה רגשית. היא גם במצבים מסויימים גורמת לי לרגשות אשמה כדי לקבל מה שהיא רוצה. והיום זה היה ברור יותר אי פעם. יצאנו לחופשה לחול לא רחוק מישראל, במלון עם חוף ים. הלכנו לים, והיא רצתה לשכב להשתזף, ואמרתי שאני לא מתכוונת עכשיו לשכב , אבל אני אשב לידה, אבל לא מתכוונת עכשיו להתפרס ולשכב, והיא התחילה לעשות מזה ביג דיל, מהעובדה שאני לא, והיא התחילה להגיד שכל דבר אני נגד, אבל סך הכל אני לא רוצה לשכב, ואם היא רוצה אז שתשכב ואני פשוט אשב. אחרי שנכנסנו לים התיישבנו. יום לפני קבענו שאחרי הים ניסע לקניון שבעיר, לראות מה יש. אמא שלי הלכה אתמול עם חברים לקניון וכבר ראתה מה יש ואמרה שלא היה משהו מעניין, אבל בכל זאת רציתי לראות בעצמי. אז בגלל שהיא אמרה שלא היה מעניין, כשיבנו בים, אחרי שהיא שאלה אם נזוז לקניון, שאלתי אז מה יש בכלל לראות שם? בטון רגיל, לא בקטע של לא באלי ללכת, אז הפרצוץ שלה השתנה והיא חשבה כאילו שאני נגד והתחילה עוד פעם לדבר, שכל דבר אני נגד ועשתה סיפור. אחר כך שאלתי אם יהיו אוטובוסים, כי אמרו שכל רבע שעה עוברים, אבל היא סיפרה לי שכשהיא ניסתה לחזור לא היו אוטובוסים בכלל. אז היא שוב התעצבנה, ואמרה שכן יש, אז אמרתי שהיא אמרה שלא היו, אבל היא אמרה שוב שכן היו, והיא התעצבנה ודיברה בעצבנות, ואמרה שכן יש ושבסוף הסתבר שהיא לא מצאה את התחנה הנכונה, אבל לי היא לא אמרה את זה, אז איך הייתי אמורה לדעת. קיצר היא התעצבנה, ואמרה לקום ושאנחנו חוזרים למלון, אבל בקושי היו שם 20 דק, ורציתי להישאר. אז היא אמרה טוב תישארי לבד אני הולכת, אז היא הלכה ואני נשארתי, לא מתכוונת ללכת אחריה. אחרי כמה דקות היא התקשרה אליי ואמרה לבוא אז באתי. ואז דיברנו על מה שקרה, והסברתי לה את הצד שלי, וכל פעם ככשאלתי אם היא מבינה את מה שהיא אומרת, במקום היא מתחילה לבכות ולהגיד שבחופשה אמורים להינות, קיצר נוטה מהנושא וגורמת לרגשות אשמה. זה כמו לדבר לקיר. אחרי שנרגעה יצאנו לקניון והיה סבבה והייתה שמחה, כל הזמן יש לה mood swings, דבר קטן יכול לשנות את המצב רוח שלה באקסטרים. והיום בערב, דיברנו לגבי מחר. יש מחר מסיבת חוף באי אחר, עם עובדים מהחברה שלה, ויהיה שם מועדון ואלכוהול, וזה יום שלם מהבוקר עד הערב, זה לא ליד המלון. אז אמרתי שאני לא רוצה ושאני אשאר במלון אסתובב בבריכה או בים ושהיא תלך עם חברים שלה מהעבודה. קיצר שוב התחילו בעיות, אבל אין לי מה לעשות שם כי כולם מבוגרים וחברים שלה מהעבודה, והם פשוט ידברו ביניהם על התחומים שלהם, יעשנו וישתו, וקיצר אין לי מה לעשות שם וזה יום שלם. אז היא מתחילה להגיד תעשי את זה בשבילי, תבואי, תעשי את זה בשבילי, שוב עושה רגשות אשמה, אז אמרתי לה שלא ושהיא אומרת את זה כדי לעשות רגשות אמרה, וברגע ש i called her out on that , שהיא עושה רגשות אשמה היא פשוט צעקה ואמרה את באה מחר וזהו. זה משהו שקשה לי מאוד, כי זה כמו לדבר לקיר, ואו שנדבר על לפתור דברים ואז היא תתחיל לבכות והכל יהיה עליה ואיך היא מרגישה ולראות מהצד שלה בלי להבין את שלי, התפכות דרסטית במצב רוח ורגשות אשמה. אין לכם מושג כמה רגשות אשמה היא עשתה לי על זה שלא רציתי לחגוג את יומולדת ה18 שלי. ובמקום לעשות ולכבד את רצוני, היא עשתה מה שהיא רצתה ולחגוג לי, אבל זה לא היה בשבילי כי אני לא רציתי לחגוג ועוגה, זה מה שהיא רצתה ושוב אמרה תעשי את זה בשבילי. אני שמחה שעוד מעט מתגייסת לצבא ובבסיס סגור, כי אני באמת לא יכולה להסתדר איתה או לדבר בצורה לוגית, ושקטה, היא פשוט לא מסוגלת להבין או לקבל דעה שונה משלה. אני לא יכולה לחתוך אותה מחיי אבל באותו הזמן אני לא נותנת לה להיות חלק מהחיים שלי ולא משתפת בדברים, כי היא רק גורמת לי להרגיש רע.
מישהו עבר משהו דומה עם הורה? מה אני יכולה לעשות אם אני לא יכולה לגרום לאדם השני שיש בעיה?