היי
אני בתור ילדה ונערה לא היה לי כסף ללכת עם חברים למסעדות, לא לנשף סיום וכו'
ולכן הייתי גם מנודה וחסרת חברות (חברות הולכות יחד לקולנוע בתי קפה ומסעדות) ולא היה כסף להורים שלי לחגוג יום הולדת וללכת לימי הולדת של בנות ולהורים שלי לא היה כסף בשביל חטיף לטיול שנתי אפילו.. כמו כן גם תמיד היה חסר לי ציוד לימודי והיו קונים לי רק את המחברות הפשוטות והדברים הכי זולים שיש לבית ספר והכי מינימליים.. ולחברות מחברות וקלמר ממותג וכאלה
הייתי באה עם נעליים קרועות ועד גיל 18 שהתחלתי לעבוד אפילו לא קניתי לעצמי בגד חדש בטח לא בקסטרו או בזארה שאצלנו בנות בגיל 13 כבר ההורים היו לוקחים אותן לשופינג ומפנקים אותן
היום אני עובדת ומכניסה סכום של כסף, עדיין צריכה לפרנס את עצמי ולכן לא יכולה להרשות לעצמיכמו כל הבנות שבגילי שיוצאות לחול ולטיולים.. מקסימום מסעדה פעם ב ואיזה כמה בגדים מדי פעם (סבבה לי ככה) משלמת על עצמי על מנוי לחדר כושר ופסיכומטרי וכו
אחי בן 13 ואני מתה מפחד שבגלל ההורים שלי הוא יעבור את כל החטיבה והתיכון ככה ויהיה מנודה
לכן אני כל פעם אומרת לו שלא יבקש מאבא שלי כסף לפיצה או ללכת לבר מצווה (כי אבא שלי מתעצבן ואומר שאין לו) אלא שיבקש ממני בסתר ואני אקנה ואביא לו מה שהוא צריך. כבר 3 שנים אני עובדת וכל שנה אני לוקחת אותו לפני תחילת הלימודים לקנות לו בגדים נעליים וציוד טוב ויקר ללימודים (עם איורים והדברים שתמיד חלמתי עליהם בתור ילדה (נניח דוגמא שרציתי יומן של בראץ או משהו כזה שהיה יותר יקר מהיומן הרגיל ואף פעם לא זכיתי לקבל)
תמיד דואגת שיהיה לו כסף לאכול בחוץ עם חברים מתי שיש יום הולדת נותנת כסף למתנה רק שלא יהיה במצב שלי שתמיד לא יכלתי להגיע לאירועים חברתיים והייתי בודדה 12 שנים בגלל זה.
האם אני מגזימה או שמא זו התנהגות לגיטימית? אל תשפטו את ההורים שלי הם אנשים זהב ועובדים קשה מאוד לפרנס אותנו ולצערי אין להם את היכולת לפנק אותנו כמו שאר ההורים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות