בכלל לא,הדיבור זורם לי כמו מים...
אז ככה. בכל פעם שאני באינטרקציה חברתית,אני מוצא את עצמי מנסה להשתלב ולאט לאט,שוב-מבולבל,מתעייף ונשלף הצידה.
שלא תבינו אותי לא נכון,הביטחון העצמי שלי סבבה סך הכל,והמחשבה שמציקה לי 24/7 שאולי אני קצת דפוק,נראית לי בכל פעם מטופשת.
ואז עלתה בי מחשבה,שהכל בסדר, וסך הכל אני בחור קצת שקט,ולא קרה שום דבר...עד שאני שוב מוצא עצמי במפגש ארוך,מתחיל שיחה עם חבר ,ולא עברו 2 דקות ואין לי עוד על מה לדבר. לעזאזל,איך עד לפני שתי דקות הוא דיבר עם מישהו אחר כבר חצי שעה בלי הפסקה??בחיים שלי לא דיברתי עם מישהו יותר מחצי שעה,ואני כבר בן 26.
אני לא רוצה לחפור,או להגיד שטויות,ואני לא רוצה לזייף את עצמי כי אני באמת חושב שאני בחור חכם,עם חוש הומור,נחמד ואמפתי,וכן רגיש.
עוד דבר שמפריע לי הוא שאנשים מפרשים את השקט שלי,וחושבים שאולי אני עצוב ובוודאי שזה מוריד את האווירה הכללית. אני צריך שתדעו-אני לא עצוב,אני פשוט שקט!
כל פעם שתדברו איתי יהיה לי חיוך על הפנים כי זה מי שאני,אני בא בגישה טובה לחיים ומשתדל לקחת דברים בפרופורציות-אבל הנושא הזה שוב יציק לי בחזרה הביתה..אני מפחד שהמפלט מהחברה שלכאורה נותן לי שקט רגשי,יוביל לבדידות שאתחרט עליה.חברה זה דבר טוב,גיבוש חברתי יכול להביא לעוצמות אדירות,שהצופים מהצד יכולים רק לקנאות-ואני חותר לשם ואני גם אצליח להגיע לזה.
למי שמזדהה,אשמח לקרוא.זה יוריד ממני את התחושה המטופשת שאולי אני מוזר או משהו כזה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025