שלום לכולם, אני וחבר שלי ביחד כבר שנה ו9 חודשים כמו שכנראה הבנתם מהכותרת הוא חייל קרבי כבר 8 חודשים בערך. תמיד אומרים שבאיזשהו שלב מתרגלים למרחק אבל אצלי זה לא קורה. הוא הבן אדם היחיד שאני סומכת עליו ומדברת איתו על הכל, אין לי ממש חברות שאני יכולה לדבר איתן ולהתייעץ איתן ולכן אני מחכה כל השבוע לראות אותו. אין לו טלפון כמעט ואני מרגישה שיש לי בן זוג רק יומיים בשבוע. גם כשהוא חוזר לסופש הדבר היחיד שאני רוצה זה להיות איתו ולשתף אותו ולנצל כל דקה. אבל כמו שאתם יודעים יש גם חברים ברקע וגם איתם הוא צריך להיפגש אבל מאוד קשה לי עם זה כי אני צריכה אותו מאוד. בזמן האחרון אני מרגישה ריחוק, פחות מדברים פחות משתפים, המון דברים מכעיסים אותי שהוא אומר או עושה ואנחנו רבים המון. אני מאוד רוצה לדבר איתו על זה אבל לא מוצאת את המילים להסביר את המצב. אין לי חברות לדבר איתן על המצב כי אני לא מרגישה בנוח או סומכת עליהן.
אני לא מסוגלת להיפרד ממנו אבל גם מאוד קשה לי עם המצב הנוכחי, אני מאוד דיכאונית רוב הזמן ואין לי כוח לשום דבר. אני עובדת ולומדת אבל עדיין לא מוצאת את עצמי בדיוק.
אני מפחדת שכל מה שאני עוברת בשבילו ילך לפח אחרי שגם אני אתגייס ואני כבר לא אעניין אותו.
אשמח לשמוע את דעתכם על המצב ולקבל עזרה ותמיכה ממכם, או ממישהו שאולי גם היה במצב שלי
ולקבל נקודת מבט על הסיטואציה ממישהו אחר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות