אני אספר קצת על אמא שלי,
היא עובדת בשני עבודות היא מנקה ואבא גם.
יש לי אחיות קטנות ממני ומעולם לא היה חסר לי כלום. תמיד דאגו שיהיה לי הכל, כל מה שרציתי קיבלתי.
ההורים לא עשו צבא משום שעלו לארץ לאחר גיל גיוס חובה, לאמא שלי מאוד חשוב היה שאעשה צבא.
ואני יודעת עד כמה קשה היא עובדת בשבילי ועד כמה היא רצתה שאצא לקצונה אז יצאתי לקורס קצינים.
סבלתי במהלך בהד 1 ובמהלך ההשלמה החילית.
בבהד 1 (בית הספר לקצינים) בכיתי את חיי כל יום, התחננתי לאלוהים שאני אעוף משם היה לי כל כך קשה וקיוויתי לעלות לוועדות ושידיחו אותי.
בהשלמה החילית היה יותר קל אבל עדיין סבלתי.
עכשיו אני קצינה, אין יום שאני לא מתחרטת על זה שיצאתי לקצונה. יצאתי לקצונה בשביל אמא שלי, רק כי היא מספרת לי כמה קשה היא עובדת או אפילו כשאני רואה שהיא עובדת קשה ממש בשביל המשפחה שלי ורציתי להחזיר לה גאווה, היא דחפה אותי לצאת לקצונה ועכשיו אין יום שאני לא מתחרטת שאני קצינה, אני רוצה לעזוב אני סובלת בהיותי קצינה אני מעולם לא הגעתי למצב שאני רוצה להתשחרר מהצבא, אני באמת במצב נפשי לא טוב אני לא רואה איך אני אצליח לשרוד עוד שנה בתור קצינה, אני עדיין מתנהגת כמו חיילת אני לא מעוניינת שיהיו תחתיו פקודים, או תחומי אחריות, שאני אנהל את המשרד. אני לא מעוניינת בזה כל יום אני מגיעה לבית ובוכה עד כמה טעות עשיתי ועד כמה שזה משפיע לי על המצב רוח, בבית יודעים שאני לא בשיא שלי כרגע אבל לא יודעים עד כמה,החברים והחברות גם לא יודעים בכלל אין להם שמץ. אני לא מעוניינת לצאת מהצבא על סעיף נפשי, אבל פשוט לצאת זה מקום שאני לא מעוניינת להיות בו בתור קצינה.
פשוט עשיתי טעות בשביל להביא גאווה למשפחה שלי אבל אני סובלת כמו שלא סבלתי מימיי.. יצאתי לקורס הקצינים לא בלב שלם, ואני סובלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות