ההורים שלי מצפים ממני להיות אדם שונה ממה שאני, מה לעשות?

היי, יש לי בעיה קשה עם ההורים שלי.
ההורים שלי הם ימניים,דתיים ואפילו דיי שובינסטים. יצא ואני (היחידה מבין כל האחים, מה שכן אני גם הבת היחידה במשפחה) בכלל אתאיסטית, שמאלנית (כן אני דוגלת בשוויון זכויות לכל אדם וקבלת האחר, זה לא כזה נורא) ופמיניסטית. אני מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי על ערכים ומנהגים שאני אפילו לא מאמינה בהם, מרגישה שאני זרקתי 16 שנה מחיי לפח. ההורים שלי גם לא נותנים לי ללבוש קצר (לא שורט ולא גופייה בקיץ) ומצפים ממני ללכן עם חולצות באורך מסויים ורק גינסים ארוכים (בלי קרעים!) ושאני אסבול מחום בזמן שלאחים שלי מותר ללבוש כל מה שיעלה על דעתם, אפילו מותר להם להסתובב עם בוקסר בבית ולי אסור מכנס קצר! אני פשוט סובלת, הריבים שלנו בבית על להטבים (אני בעד שאין בעיה איתם ושמגיע להם זכויות שוות, אבא שלי חושב שהם צריכים להיכחד) על נשים (אבא שלי ואחים שלי חושבים שאם אישה לובשת קצר זה נותן לגיטיציה להטריד אותה ושזאת בעיה שלה, אני, מן הסתם, כלכך נגד) וערבים ( טוב, השיח הפוליטי הרגיל בין הימין לשמאל) פשוט לא מפסיקים, ועוד לא הגענו בכלל לנושא של דת, משום שאני לא רוצה לפגוע ברגשות הדתיים שלהם ולאכזב אותם בתור בת. אבא שלי גם "התחזק" (לא אוהבת את המונח הזה) מאז שדודה שלי (אחותו) נפטרה מסרטן, ולכן אני עוד יותר מפחדת לפגוע בו. אני גם בבצפר דתי (ולא אין לי אפשרות לעבור) ששם רק מרצים לי על כמה שתורה זה חשוב ובלה בלה בלה ובנות שיוצאות נגד כל דעה שמאלנית או חילונית וגם כל החברות שלי כשאני מספרת להן אומרות "איך מהורים עם דעות כלכך נורמליות את יצאת עם הדעות האלה" חוץ מאחת שיש לה אותו סיפור חיים כמו שלי שבאמת עוזרת לי. גם למורה שלי סיפרתי (אחרי תקופה לא פשוטה) והיא פשוט כלכך עזרה לי ותמכה בי ועזרה לי להבין שאין שום דבר רע בזה שהדעות שלי שונות. אך עדיין, לא סיפרתי להורים שלי על כך שאני לא מאמינה ואני בשבתות מתה משיעמום ובלילות בפלאפון בחשאי (כמו עכשיו) וקשה לי, אני עדיין מרגישה שאיכזבתי אותם. אני מנסה לפצות על כך באמצעות השקעה בלימודים (5 אנגלית ומתמט, 10 מכטרוניקה, עושה את המספר המקסימלי של יחידות) אבל עדיין כל פעם שאני מקבלת 80(!!) התגובה תהיה "איפה ה20 נק הנוספות?". כלכך נמאס לי, אני רוצה להסביר להם אבל הם לא מבינים, כל דבר שאני אומרת התגובה היא שאני עוד קטנה ולא מבינה שום דבר מהחיים שלי למרות שאני מבינה הרבה. אני בספק אם ההורים שלי מבינים בכלל חצי דבר על מה שעובר עליי ואם הם בכלל מכירים אותי כמו שצריך. לסיכום, לאחר כל החפירות, אני חייבת ייעוץ לגביי מה לעשות עם ההורים שלי, לגביי הביזבוז של החיים שלי ולגביי תחושת הלבד שלי, אני אעריך כל עצה. בתודה רבה, ילדה שסובלת מכפייה של ערכים שהיא לא מאמינה בהם על ידי משפחה וחברות.
נ.ב.
האם כדאי לחכות אולי לגיל 18 לגביי ההורים שלי או שחבל לבזבז עוד שנתיים מחיי?