ההורים שלי מתנהגים כמו פסיכים. אני רוצה לעזוב, מה לעשות?

היי.
אני בן 15.
קודם אני רוצה לומר שאני לא הולך לדבר כמו ילד קטן מיד אחרי עצבים, אלא זה אחרי שיקול דעת.
מגיל צעיר חוויתי את הקשיים עם ההורים.
בתור בן בכור, ההורים מצפים מהרבה.
אני מבין, ועוד במיוחד כשהיא אחרי בן 9.
עכשיו, אני חוזר מלימודים מאוד מאוחר. ככה שאני לא בבית הרבה זמן.
ונעבור לסיפור.
אני זוכר שמתי שעליתי לארץ ישראל בגיל 6, ההורים שלי היו מאוד לחוצים בגלל העלייה.
ושם אמא שלי נלחצה יותר מידי, אז היה מלא עצבים.
כל דבר שעשיתי לא היה נכון.
אבל הייתי בטוח שזה יעבור.
וזה אכן קרה. אחרי חצי שנה ההורים שלי קנו לי מתנה כדי להראות לי שהם מעריכים אותי.
אבל אז, זה כבר הפך להרגל.
שתבינו, אבא שלי אומר שהוא התווכח עם אבא שלו רק פעם אחת בחיים שלו (גיל 17), ולכן מצפה ממני ליותר מידי.
אבל זה מוגזם.
מגיל 8 חוויתי אלימות מההורים שלי.
זה נרגע בגיל 12, אבל עדיין קורה לעיתים רחוקות.
האלימות יכלה ליהיות ממש לא נורמאלית.
לדוגמא בעיטה בבטן(אני זוכר שזה כאב לי שבוע אחרי) או עם מקלות.
אבל זה נפסק.
ואז... גיל ההתבגרות הגיע. גיל הוויכוחים הקשה.
כל דבר הגיע לוויכוח!
לא משנה מה איך ולמה, זה היה.
כל הזמן!!!
ואז, השנה כשהתחלתי תיכון ואני מסיים מאוחר, אז פחות חוויתי אותם.
אבל אז.
אני זוכר את התאריך. טו בשבט. אני חוזר הביתה מלימודים וההורים שלי עשו סעודה של טו בשבט.
אבל הייתה בעיה.
היה לי מבחן במתמטיקה ענק יומיים אחרי.
לכן כשכולם עוד אכלו הלכתי לחדר.
אמא שלי שאלה אותי למה אני עושה "פוזות".
בלי להקדיש יותר מידי תשומת לב, תוך כדי תרגיל אמרתי שאני צריך לתרגל.
ואז היא יצאה והשאירה את הדלת פתוחה.
ואז בגלל שהתרגיל לא יצא נכון התעצבנתי והלכתי לסגור את הדלת בבום.
אוי..... אם לא הייתי עושה את זה... החיים שלי היו שונים.
אמא שלי צעקה עליי שאני חולה נפש כי היא הכינה את הסעודה בשבילי וכולי, ואז אמרתי לה תודה אבל יש לי מבחן. ואז היא אמרה שזה פסיכי לטרוק דלתות.
אמרתי שזה לא היה בכוונה, וזה נגרר לוויכוח.
ואז אבא שלי שמע אותי מתווכח.
אוייייי.... זה עושה לי רע....
הוא נכנס לחדר. וכשזה קורה זה לא טוב.
התחלנו בוויכוח. וזה לא נגמר טוב.
אבא שלי אמר לי שהוא מאוכזב ושאני לא בסדר.
שאני אפס ומי אני שאתווכח איתו שהרי הוא היה אדם מושלם ושהוא לא יודע למה ואיך אני הבן שלו.
ואז זה נחת בבום.
הוא אמר לי שאני לא הבן שלו יותר. מעכשיו אני רק בובה שצריך לגהץ לה ולהכין לה אוכל ולשלם לה על לימודים.
וואי.
הייתי בשוק.
הוא אמר שהוא לא מעיר אותי יותר ללימודים ולא מתזכר אותי יותר לכלום.
ושאני והוא-סיימנו.
מאז הוא ואני יריבים.
מדברים לפעמים, אבל זה לא אמיתי מצד שנינו.
הוא לא מראה לי אהבה יותר.
לי!!! לבן שלו!!!
אני רוצה שתבינו משהו. כשאבא אומר ומראה שהוא לא אוהב את הבן שלו זה יותר קשה לבן מאשר לראות את אבא שלו (חס וחלילה) מת לידו אבל יודע שהוא אהב אותו.
ככה זה היה ארבעה חודשים.
כל פעם שהתווכחתי עם אמא שלי הוא היה שותק.
לא מבקש ממני כלום.
אני כאילו רוח.
ואז זה קרה.
רציתי ללכת לבקר את חבר שלי עם חברים שמאושפז 3 שבועות בבית חולים.
ביקשתי ואמא שלי אמרה בסדר.
ואז היא אמרה שלא כי זה מידבק.
בדקתי את העיניין עם אמא של החבר והיא אמרה שזה לא מדבק.
אמרתי לאמא שלי ואז היא אמרה שזה בסדר.
ואז אמרה שלא כי לא זוכר מה.
וגם לזה הייתה לי תשובה.
קיצר לא רצתה שאני אלך.
ואז כשהמשכתי לבקש היא לא הגיבה. ואז צרחה:לא!!!! חופר!!!
ועוד אני אשם בזה שהיא לא עונה.
ברור שהתחננתי עוד קצת, ואז אמא שלי אמרה לאבא שלי שיטפל בי.
אבא שלי לא הגיב.
ואחרי עוד כמה בקשות של אמא שלי מאבא שלי שיטפל בי,הוא אמר לי לא להמשיך לחפור.
ואז אמרתי לו:"אבל למה אמא לא ענתה?!! זה יכל להגמר יותר מהר!!!"
ואז התחיל ויכוח, שכל שנייה הוא אמר לי שהוא לא מאמין שהוא נגרר לזה שוב.
המשך הדברים שהוא אמר לי היו נוראיים.
לא קללות, מילים קשות.
זה חתך אותי בלב.
ואז הוא שאל אותי:אתה בעצם רוצה להראות שאתה צודק!?!?
אמרתי לו:"ברור שאני רוצה להראות שאני צודק!!! זה דבר נורמאלי כשיש לך טענה מולי!!"
ואז הוא אמר לי שאני צריך לסתום את הפה כל פעם שאני מתחיל להתווכח,וכשאמא שלי אומרת לי משהו גם אם אין לזה סיבה תגיד אמן, לשביל מבט ותעוף לי מהעיניים.
זה נגמר ככה.
אבא שלי המשיך למלמל עליי כמה אני גרוע.
ואז הוא ואמא שלי נכנסו לישון בגלל העצבים.
ואז נשארתי לבד.
התכתבתי עם חבר שלי וסיפרתי לו מה קרה.
אחרי הרבה זמן שמעתי ממנו שההורים שלי באמת לא מתנהגים נורמאלי לבן שלהם.
ונשבר לי.
היה לי רעיון.
לעבור לסבא וסבתא שלי.
ליחיות שם.
להשיג עבודה ולשלם ללימודים שלי לבד(כמובן עם עזרה מסבא וסבתא שלי).
גם לי מגיע חיים נורמאליים.
ואני לא רוצה ששני אנשים ממורמרים ייקחו את זה ממני.
מה כדאי לי לעשות??
דרך אגב אל תחמיצו לדבר איתם או לפנות לאיזה משפחה כי ניסיתי הכלללללל!!!