ריבים, התפרקות, איך לפתור את המצב הזה ולהציל את המשפחה?

אוקי אז אני אתחיל מהתחלה אני ואמא שלי לא ביחסים טובים כל כך שנינו טובות ושנינו רוצות להסתדר טוב אבל לא משנה איך אני מתסתכלת על זה היא פשוט לא מבינה אותי... כל דבר שאני אומרת היא מפרשת לא נכון בנתיים אני מנחשת שזה בגלל חוסר ביטחון העצמי הנמוך שלה אבל לא תמיד זה ככה פעם אחת כאשר היו לי בעיות שינה ביקשתי מאמא שלי עזרה כי לא יכולתי לסבול את העובדה שאני לא יכולה לישון והיא אמרה לי שאני צריכה לנסות להתעייף. סבבה הקשבתי לעצה ואני הצעתי לה לעזור לה לנקות את הבית. חילקנו אותו לשתי חלקים אני ניקיתי את הסלון,המטבח,החדר שלי והשירותים. והיא ניקתה את החדר שלה ואת החדר של אח שלי. עכשיו מכאן נראה שהכל בסדר אבל זהו שלא... כאשר היא סיימה את החלק שלה אני התחלתי לנקות את שלי ואני ביקשתי מימנה שתצפה בי ותתן לי הערות כי זו הייתה הפעם הראשונה שניקיתי משהו (ההורים שלי אף פעם לא הכריחו אותי לעשות דברים בבית מה שקצת עיצבן אותי משום מה) עכשיו בהתחלה היה בסדר והיא נתנה לי הערות אבל בהמשך היא כבר ממש התחילה לצרוח עליי על דברים שלא עשיתי כי היא לא אמרה לי לעשות. היו גם דברים שהיא לקחה שהם מובנים מאליהם ואמרה שאלו דברים בסיסים שצריך לדעת. אבל לא! זה לא בסיסי אם אדם מנקה פעם ראשונה משהו הוא צריך את כל המידע בישביל לעשות את הדבר כראוי. באותו רגע ממש התעצבנתי עליה אבל לא הוצאתי את הכעס שלי כי אני בכל זאת הייתה האחת שביקשה הערות ופשוט המשכתי לעשות כפי שהיא אומרת אבל בהמשך היא פשוט התחילה לצרוח עליי עד לרמה שהרגשתי מושפלת. באיזשהו קטע התעצבנתי עליה ופשוט צרחתי עליה שתעזוב אותי כבר ושאני מנסה ככל שאני יכולה אז היא לא צריכה לצרוח עליי על זה שאני עושה טעויות. כי כולם עושים במיוחד כאשר זה משהו שעושים בפעם הראשונה. אחרי הריב הזה לא דיברנו חודשיים ואז היא התחילה לדבר איתי. אני כמובן עדיין לא רציתי לדבר איתה אבל זכרתי מהריבים הקודמים שאם אני התעלם מימנה אחרי ריב היא שוב פעם תתחיל לצרוח עליי אז עניתי לה על כל השאלות בתשובות הכי קצרות שיכולתי כדי לא להכעיס אותה ולסיים את הריב מהר. עכשיו תיארתי לכם את המצב הכי גרוע שיכול להיות אבל יש גם מצבים שהם טובים יחסית אבל גם מעצבנים אותי לדוגמא רק היום אני חליתי ולא הרגשתי טוב אז נשארתי בבית בשעה 11 וחצי אמא שלי ביקשה מימני לאסוף את אח שלי. סבבה הלכתי לאסוף. בדרך המחנכת שלו עצרה אותי ואמרה לי "חמודה זה לא בסדר שהורים לא עונים לטלפון כשהילד לא מרגיש טוב. אז בבקשה תדברי איתם" (קיצרתי את המשפטים אבל הבנתם את הכוונה) אני אמרתי בסדר והמשכתי הלאה. כשהגענו הביתה הודעתי לאמא שלי והוספתי עוד משפט כבדיחה וזה מה שאמרתי "איזה עצוב זה שאתם אלה שלא עונים לטלפון ואני זו שמקבלת דין וחשבון" עכשיו אני יודעת שאמרתי את זה כבדיחה ואבא שלי כן הבין אותה אבל אמא שלי איכשהו קישרה את זה לעצמה ואמרה אבל "את יודעת שאנחנו לא הורים רעים ושיש הורים שמתווכחים יותר מאיתנו" (משהו כזה).. אחרי זה אבא שלי הגיב ואמר שלא לזה התכוונתי ומשם איכשהו התפתח ריב בין שינהם (אבא ואמא שלי ) ואני פשוט אמרתי בשקט "הבנתי אי אפשר לצחוק איתך" והלכתי. עכשיו לי נמאס מהמצב הזה. בנתיים אני משארת שהמצב של אמא שלי ויכולת העל שלה לקשר הכל אליה קשור לחוסר הביטחון שלה אבל אני לא כל כך בטוחה... כי יש גם את העובדה שהיא עובדת קשה. כל יום חוץ משישי ושבת היא הולכת לעבוד מ6 בבוקר עד 7 בערב וגם כשהיא חוזרת מהעבודה היא מכינה אוכל ויושבת עם האח הקטן שלי. בנתיים אין לי מושג מה לעשות ואיך לפתור את המצב הזה? מה לעשות? והאם אפשר לעלות את הביטחון של אדם אחר (גם אם יכול להיות שהוא לא רוצה או מודע בגלל לחוסר הביטחון)? ואם זה נגרם בגלל עייפות מה לעשות במצב כזה?