מאז שאני קטנה עברתי מלא הערות, של תאכלי משהו. קחי קצת מהשומן שלי, איכס איזה גועל, את אנורקסית? וכאלה...
זה צלקת שנשארה מאד ומשפיעה עלי גם היום בגיל 26. זה מתסכל אותי לחשוב שעדיין לא הצלחתי לפתור את הבעיה. מטרידה אותי מאד המחשבה שנוטים לומר "שימי פס על כולם, כל עוד את אוהבת ומקבלת את עצמך זה לא אמור להזיז לך ולערער לך תביטחון" אבל הנקודה היא בעצם שאני לא מצליחה להשלים עם המצב. לקח לי המון זמן עד שהעזתי ללבוש שורט, בים תמיד הייתי מתחבאת בצד ועד היום אני לא מעזה להתקרב למים כדי שלא כ ולאחר ם ינעצו בי מבטים בגוף הדקיק שלי. אז אני תמיד הולכת מוצאת פינה ונשארת שם מבלי לזוז.
הקיץ מגיע ועד לפני שנה שנתיים הייתי הולכת עם חולצות עד לקו המרפק, חשבו שאני שתיה בהתחלה אבל זה בסך הכל היה ניסיון להסתיר את הזרועות הרזות שלי, וסבלתי בקיץ כל כך מהחום. אני יודעת שזה לא באמת שינה משהו כי תרזון שלי כך או כך ראו.... אבל לי זה פשוט נתן יותר ביטחון ברגע שחשבתי שאני מחביאה את עצמי. היום אני כבר הגעתי לשלב שאני הולכת עם טישרטים קצרות. אבל לצערי אני עדיין לא מעיזה ללכת עם גופיה בחוץ, זה אשכרה חלום חיי. כל פעם שאני נכנסת לחנות בגדים אני לא מוצאת גופיות יפותת וקונה בתקווה שיום יבוא ויהיה לי תביטחון לצאת איתן החוצה. זה לא משנה מה תגידו שלנסות לא לשים לב להערות של אנשים, זה קשה לי כי אני בעצמי שאני מסתכלת במראה אני באמת מבינה עד כמה הזרועות שלי רזות, ועצמות הכתפיים שלי בולטות מאד. ניסיתי להתאמן ניסיתי לאכול יותר ונראה שזה המצב והוא לא ישתנה. מבחינה כספית אין לי יכולת להתאמן עם מאמן צמוד אני אובדת עצות ומרגישה שכל העניין הזה מתחיל כבר לפגוע בחיי האישיים: בקיץ בחוסר הנאה ללבוש מה שבא לי, עם בני זוג וההרגשה להרגיש אישה עם גופיות ושמלות לחתונות שאני תמיד נמנעת מהם כי אני לא מוצאת שמלות יפות ונשיות שהן לא גופיה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות