לפני כמה חודשים גיליתי שאבא שלי חיי אחרי 14 שנה שחשבתי שהוא מת, מסתבר שהוא פשוט החליט שהוא לא רוצה אותי אז הוא לקח את הרגליים שלו והלך
גיליתי את זה מאחת הדודות שלי כשזה בטעות נפלט לה ואמא שלי לא יודעת שאני יודעת את זה , ידעתי שאם היא לא סיפרה לי על זה זה כנראה מסיבה מסויימת , אני סומכת על אמא שלי ויודעת ושכל דבר שהיא עושה הוא לטובתי בסופו של דבר
אבל החלק הקשה בלגלות שאבא שלי לא רצה אותי הוא שאין לי למי לספר את זה
אני כלכך מאוכזבת מחברות שלי ומופתעת על עצמי שהייתי כלכך עיוורת ולא ראיתי את המצב הקיים עוד לפני
הן חבורה של בנות שטחיות ואינטרסנטיות , שהדבר היחיד שמעניין אותן זה עצמן , מה חושבים עליהן וכמה עוקבים יש להן באינסטגרם
אני ילדה מקובלת בסהכ ויש לי את מעגל החברים שלי , אבל בחיים לא חשבתי שאני ארגיש כלכך בודדה מסביב לכלכך הרבה אנשים
תפסתי מרחק בזמן האחרון בגלל מה שגיליתי , זה קשה לעקל דבר כזה לבד כשאין עם מי לבד
במקום לשאול מה קרה , לשלוח הודעה פה ושם , הן פשוט ויתרו
אני כן מדברת עם חברות שלי עדיין , אבל פחות ,הן יותר התחברו אחת עם השניה ואני נדחקתי לפינה וזה כלכך מצחיק שנמחקתי מהן כשעד לפני חודש הייתי ״מרכז החבורה״
אני לא מבקשת מהן להיות הפסיכולוג שלי 24/7 , אבל לשלוח הודעה לוודא שהכל בסדר? זה עד כדי כך קשה?
בכל מקרה גם אם הן כן היו טורחות לשלוח הודעה אני יודעת שתכלס לא יהיה להן אכפת , כל דבר שהוא לא קשור ללייקים או לבנים הוא חסר משמעות עבורן, גם תמיד ידעתי שהן צבועות ודו פרצופיות , אני יכולה לשפוך את הלב שלי והן ירכלו עליי חמש דקות אחרי זה.
אני יודעת שאני אולי נשמעת כביכול זקנה לגילי , אבל רבאק , חברה שלכן עוברת את המשבר של החיים שלה ואתן פשוט בוחרות להתעלם?
אפילו החברה הכי טובה שלי 10 שנים תפסה מרחק והחליפה אותי באחרות ברגע שכבר לא הייתי מרכז תשומת הלב
לא יודעת מה אוכל אותי יותר מבפנים , העובדה שאין לי עם מי לדבר על אבא שלי או העובדהשאני לא מספיק לאף אחד , אני בחיים לא אהיה טובה מספיק. לא לאבא שלי ולא לחברות שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות