היי,
נפרדתי מחברה שלי לפני חודש, חברה ראשונה, והייתי איתה כמעט שנה.
לא נפרדתי ממנה כי הפסקתי לאהוב אותה אלא כי היא גדולה ממני ב4 וחצי שנים, בשלב מסוים היה קשה מדי לקיים את השאיפות שלה לקשר ואתה השלב שלי בחיים ביחד.
אני לומד לפסיכומטרי ואפילו מקווה ללמוד רפואה, ואני לא יכול אפילו לתת לעצמי להיות עצוב ולתת לזה לפגוע בלמידה שלי.
אני מתאמץ לקום כל יום עם חיוך, אבל זה מרגיש לי שעמוק בתת מודע לא משנה מה אעשה זה תמיד ישב שם ויוריד לי את המצב רוח.
כל החברים הקרובים שלי כבר נמצאים בחו"ל וההורים שלי בשלב משבר בקשר שלהם ושוקלים בכובד ראש להתגרש - יש לי עוד 2 אחיות קטנות שמהוות משקל גדול בשיקולים. אני לא יכול שלא להרגיש אשם בזה שבגלל שאני עצוב אני לא נמצא שם כדי לפתור את זה ולגרום לשניהם לחזור להרגיש מאושרים. כל זה לצד הפסיכומטרי גורם לי להרגיש עוד יותר חסר אונים - אם אעצור ואתן לדברים האלה לפגוע בי הרי שהכל היה לחינם.
אני נמצא בתקופה הכי מאתגרת בחיים שלי ואני פשוט לא יודע מה לעשות כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025