אני והקראש שלי היינו חברים ממש טובים.
הכול התחיל באמצע כיתה ו'
התחלנו לדבר להיפגש בימי שישי בצהריים ולהגיע הביתה שההורים צועקים עלינו ומחרימים טלפונים.
לא היה לי כזה אכפת פשוט אהבתי לבלות את הזמן שלי איתו לא משנה מה
הוא היה מנסה ללמד אותי כדורגל
אבל הכול הרגיש כאילו אנחנו איזה זוג שנהנה
לא הייתה לו חברה כבר חצי שנה ואמרתי לעצמי תלכי על זה אין לך מה להפסיד.
זה ממש לא מה שקרה.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו וסיפרתי לו למה אני אוהבת אותו והוא אמר לי וואו. אני גם אוהב אותך אבל כחברה הכי טובה..לא כמו שאת אוהבת אותי סליחה..
אחרי זה פשוט בכיתי לא יודעת למה אבל בכיתי באץח לבית ספר והוא לא הגיע.
יום למחרת הוא בא והתעלם ממני לגמרי
באתי עליו והוא הלך לבנות אחרות
בטיול הלכתי לחדר שלו אבל הוא היה שם עם חברה שלו.שמסתבר שהם נהיו חברים אחרי.
באותו הזמן רציתי להיות לבד.בכיתי מודה.
זה כאב לי לראות שהחבר הכי טוב שלי מתעלם ממני.
לא דיברנו הרבה זמן..
הגענו לכיתה ז' מישהי שהיא חברה ממש טובה שלי דיברה איתו והוא אמר לה:
אל תתקרבי עלייה,את תפגעי בסוף וכל זה..,והיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו והוא דחה אותה כמו שהוא עשה לי וקורה לה מה שקרה לי. אבל מה שהכי עיצבן אותי זה למה הוא עשה את זה
ועברו שבועות ואפילו חודשים מאז שזה קרה
אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב
למה את אוהבת אותו?
למה את לא מצליחה לשכוח ממנו?
מה אני יכולה לעשות?
למה הוא מתנהג ככה?
יש לכם עצה שאולי תעזור לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות