כן.. אז.. הכותרת כבר הסבירה על מה השאלה תהיה.. ואני מבקשת.. בבקשה אל תכעסו או תשנאו אותי.. אני בעצמי לא יודעת למה אני בנאדם מגעיל כזה..אבל אני פשוט אתחיל..:
כבר מספר חודשים שאני מרגישה.. די מוזר. וזה לא בגלל שאני מרגישה שאני "שונה מאחרים ואוהבת דברים שונים מאחרים".. אבל זה הגיע למצב בו אני לא מתרגשת מדברים שאני רואה סביבי. ואני.. מפחדת שהתחלתי גם לפתח אישיות סדיסטית..
זה הגיע למצב שאני התחלתי לראות את החיים כמשעממים.. כאילו אין כל כך מה לעשות וכל יום הוא אותו דבר.. אני כבר לא מרגישה או נהנית או מתעצבנת וכ'ו מדברים שכן גרמו לי להתנהג כך בעבר..
אני אביא דוגמה אחת:
כמו שהראו לנו לפני כמה זמן סרטי שואה בכיתה.. אני זוכרת שאפילו שאלו אותנו מה הרגשנו בזמן הצפייה, ואני זוכרת שהרוב ענה בכך שהרגישו כאב.. צער..ואולי גם פחד.. בזמן שאני לא הרגשתי כלום.. זה לא שאני נהנתי מלראות סבל, אבל זה פשוט לא נתן לי תחושה כלשהי ולא גרם לי לשום ריאקציה..
אני יודעת שזה טיפשי אבל זה ככה כל יום.. מהציונים במבחנים אני לא מתרגשת, מהדברים ששימחו אותי הם כבר מרגישים כמו משהו שאני חייבת לעשות.. אם כועסים או צועקים עליי או מביכים אותי אני לא מתרגשת מזה, כי כבר התרגלתי לזה מהיסודי..
אבל זה גם הגיע למצב שבו לפעמים כשאני עוברת ברחוב או סתם נמצאת במקום עם אנשים אני חושבת על דרכים להכאיב להם, כמובן שאני אף פעם לא אעשה משהו למישהו במציאות חס וחלילה, אבל זה מופיע אצלי משום מקום ואני לא יודעת למה. אבל אני לא אוהבת את זה.. וזה כנ"ל גם לתינוקות וילדים אם הם מעצבנים אותי.. אני שונאת את עצמי!!!!
זה ממש מציק לי ואני רוצה להשתפר.. אני צריכה אישפוז? אני בן אדם נוראי שמגיע לו רק סבל ועינוי? איך להשתפר? איך לשנות את תפיסת העולם שלי?
תודה לעונים או לפחות למי שקרא...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות