היי כולם.
נכנסתי לזוגיות לפני חודש עם מישהו שהכרתי יחסית לא הרבה זמן, ככה שאני מגלה בכל יום עוד על האופי שלו.
הוא באמת מדהים, אני פשוט מוצאת את עצמי מבולבלת. דיברתי איתו על זה שאני חושבת שהודעות בוקר/ לילה טוב זה דבר חשוב, ושגם הוא צריך מצדו ליזום מפגשים או שיחות (וואצאפ הוא שולח). הוא התעצבן ואמר שהוא מרגיש שאני מנסה לשנות אותו. לטענתו הוא רוצה את הקשר פשוט זה האופי שלו, והוא לא יודע להביע רגשות. אני מנסה לקבל את זה אבל גם אם זה אופי, עדיין צריך להיות את הרצון לדבר איתי ולראות אותי, ולא רק בתנאי שאני היוזמת.
הרבה פעמים גם קורה שאנחנו רק מתחילים לדבר בסביבות בערב, פשוט כי ״ככה יוצא״, וזה לא שיש לי בעיה להתחיל שיחות, פשוט לטנגו צריך שניים.
קשה לי לראות בעין אובייקטיבית מה הצעד הנכון לעשות? ניסיתי להיות גלויה אליו בנוגע לתחושות שלי, והוא מצדו אומר שהוא ישתפר אבל בפועל הוא לא מוכן באמת לתת מעצמו במקומות שצריך.
אני מרגישה שחסרה לי ההתעניינות מצדו על איך היה היום, או תמיכה בימים חשובים (משהו שהוא כן מקבל ממני), והרבה פעמים מוצאת את עצמי בוכה על מערכת שכושלת אחרי חודש אחד, ועל איך המערכת הזו לא עושה לי טוב בחלק גדול מהזמן.
חשוב לי לומר שכשאנחנו נפגשים יש כימיה ואני בעננים, שזה מה שמשאיר אותי. אנחנו נפגשים בעיקר בבית כי הוא לא אוהב לצאת אלא להיות יותר בבית, ובנוסף פחות מרגיש בנוח להתנהג כבן זוג איתי כשאנחנו כל החבורה, ולכן אני מוצאת אותנו טיפה מרוחקים.
אני לא חושבת שככה מערכת יחסים צריכה להיראות, אפילו שכל אחת שונה מהאחרת.
זה תירוצים? זה מי שהוא? והזמן ישפר דברים ויקרב בינינו? או שזה עומד להישאר ככה?
אני מוכנה לתת לזה צ’אנס, השאלה אם אני לא נאיבית ומאמינה לתירוצים של עצמי יותר מדי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות