בחינת גבולות בזוגיות

האמת שזו פעם ראשונה שאני מנסה להתייעץ עם מישהו לגבי זה, אז אני לא בטוחה שאצליח בדיוק להעביר את מה שעובר לי בראש, אבל אני אנסה...

אני נשואה כבר שנה וקצת לבן אדם מדהים, אבל די עושה רושם שהוא עייף מלהשקיע בקשר וזה די לא מה שהיה בהתחלה, שהרגשתי שלא משנה מה, יש לי עם מי לדבר ועל מי להישען כשרע או עצוב או אני סתם צריכה לדבר עם מישהן... חסרות לי שיחות נפש, חיבוקים, אינטימיות... ודיברתי על זה איתו והוא טוען שחסרים לו אותם הדברים, אבל איכשהו שום דבר לא משתנה.
בכל מקרה, בלי ידיעתו התחלתי להתכתב עם טיפוס אחד שפנה אלי ורצה להכיר אותי. בהתחלה די נרתעתי מאותו בחור כי עצם הפניה שלו הראתה שהוא שולח הודעות שבלוניות לקבוצה גדולה של בנות ורק מחכה שמישהי תגיב.
אבל הוא התנסח ברמה די גבוהה ורהוטה, שעשה רושם שיש שם מישהו אינטילגנט מאחורי המילים, ומשך אותי לנסות להתכתב ולתהות על קנקנו.
הוא נפתח טיפה בפניי וסיפר לי שאשתו נפטרה מלוקמיה ושיש להם ילד קטן שנשאר יתום מאם, וזה די עשה לי צביטה בלב...
אח"כ הוא התחיל לספר לי קצת יותר עליו ועל העולם שלו. ככל שזה הלך והעמיק בהתכתבויות, עשה רושם שאני יותר מאבדת שליטה ואחיזה בעקרונות שלי, והרשיתי לעצמי להיסחף קצת במחשבות של "מה היה קורה אם..."
הוא התחיל להיות די שתלטן וטען שהוא יודע מה טוב בשבילי והתחיל להתערב בקשר שלי עם בעלי, וטען שאני וותרנית וטובה מדי ושזה יפגע בי בעתיד ושמאוד כדאי לטובתי שאני אקשיב לו כי הוא יודע מה הוא אומר, והתחיל לרדות בי ולקטול אותי.
איפה שהוא זה צבט לי ועיצבן אותי כי הוא באמת לא יודע דבר או חצי דבר על בעלי ומעולם לא פגש או דיבר איתי בטלפון אפילו, אז אמרתי לו שלום ולא להתראות, ועשה רושם שזה נגמר ככה.
עבר שבוע וחצי מאז והתחלתי לפתח אובססיה לא בריאה שכוללת חיפוש של השם שלו בגוגל, פייסבוק, מאגרים שונים, ניסיון לאתר את מקום העבודה שלו או כל פרט על אשתו המנוחה שיכול להוביל אותי אליו, כדי לפחות לראות תמונה שלו ולהגיד (או לשכנע) לעצמי שלא הפסדתי כלום. לא מצאתי כלום, וזה רק תיסכל אותי... לא יודעת למה, ולא יודעת איך להניח לזה.
אני לא בטוחה מה אני שואלת כאן בעצם או על מה אני מתייעצת... אני כנראה רק מחפשת אישור שמה שעשיתי פסול ורע, כדי שזה יגרום לי להרפות.

זהו, תרגישו חופשי לכתוב לי מה דעתכם.