אחותי עצרה את חייה בגלל הארוס שנהרג, וכרגע רוצה ילד ממנו, לתת לה להרוס את החיים?

לאור יום הזיכרון הנושא הנפיץ הזה התעורר מחדש אני באמת מרגישה שאחותי הורסת לעצמה את החיים ומסרבת להשתקם ואשמח לעצות איך והאם ניתן לעזור לה - אם בכלל.
היא יצאה עם מישהו במשך כמה שנים כשחודש וקצת לפני החתונה שלהם נהרג בצבא.
היה תהליך טבעי ונורמלי של אבל ואבדון שחשבתי שהזמן או לפחות השנים יטשטשו, אך מאז שזה קרה כל יום שעובר רק מחמיר. היא מסרבת בכל תוקף לצאת עם בחור אחר, היא כועסת אם אומרים לה רק לנסות בלי שום התחייבות.
היא לא מתעסקת בכל מה שקשור לזוגיות ופשוט נסגרה ונאטמה. היא ממשיכה לחיות אותו כל יום שעובר, גם במובן הרגשי וגם במובן הפיזי - התמונות שבבית וכ'ו.
היא בחורה יפה ומאוד מחוזרת, וכמה גברים התעניינו בה דרכי או דרך משפחתנו, גם במקומות העבודה שלה היא מקבלת המון סימנים של גברים שרוצים בקרבתה, וגם באימונים שאנחנו עושות יחד אך היא פשוט אטומה. היא לא מוכנה לצאת, ואפילו לא לנסות.
לאחרונה היא סיפרה לי שכשהוא נפטר הרופאים העלו בפני ההורים שלו את האפשרות שתוך 24 שעות מהמוות עדיין אפשר לשאוב ממנו זרע ולשמור אותו. היא אמרה שהם היו נורא מבולבלים אבל בסופו של דבר החליטו לשאוב גם אם לא על מנת להשתמש בזה.
הנושא הזה לא עלה כל השנים ודווקא בחודשיים שסמוכים לערב יום הזיכרון בו האובססיה שלה בו תמיד מתחילה לתפוס תאוצה, היא אמרה לי שהיא מעוניינת לדבר עם אמא שלו ולהחיות את הזרע שלו - כלומר היא רוצה להיות בהריון ממנו וברור לה לגמרי שאם ישתמשו בזרע שלו זו תהיה היא,
אמרתי לה שלא מספיק שהרסה לעצמה את החיים עד עכשיו ואת היכולת לפתח זוגיות נורמלית וחיים בריאים - כעת היא הולכת ממש לקבור את חייה לצמיתות כשהיא קושרת את עצמה בתינוקת ממנו.
השיחות עם אימו החלו ולפי מה שהבנתי כרגע אין התנגדות מצידם והם (ההורים) שוקלים את הנושא הזה ברצינות, אני מנסה להוריד אותה מזה בכל כוחי - להגיד לה דיי לך, את לא צריכה לשים את עצמך בנעליי אם חד הורית - אין צורך להביא לעולם ילד כשאביו כבר לא בעולם ושאלו סתם צרות צרורות. הכל אמרתי גם אמרתי, מה לא אמרתי וכמה שרבנו איתה על הנושא הזה לא עוזר.
היא אומרת שחייה כבר נהרסו, וזו תהייה הנחמה שלה, שאולי אם יהיה לה משהו ממנו היא תוכל להמשיך הלאה ולחיות, כמובן שזה נוגד כל היגיון.
היא נעולה בכל כוחה להשתמש בזרע שלו ואנחנו (אני וההורים שלי, ועוד אח מודאג) פשוט אובדי עצות.
לדעת כל היגיון בריא היא יכולה להכיר מישהו, להביא איתו צאצאים ועדיין לשמור ולשמר את הזיכרון של הארוס שהיה - זה לא סותר את ההמשכיות.
מה גם שקשה לנו לקבל את העניין של שימוש בזרע של אדם שכבר נפטר - כלומר האדם כבר לא פה, ויכול להיות שהיה רוצה להיות אבא - אבל בוודאי היה רוצה להיות אבא חי, ולא אבא שמגיע הילד שלו לעולם והוא לא בין החיים, זה אבסורדי להוליד ילד חי מזרע של אדם שכבר מת והיא לא מבינה את זה.
זה עוול לילד, לתינוק שיוולד יתום מאב. זו חשיבה אגואיסטית על מנת לרצות את ההורים ואת אלה שנשארו כאן וכואבים, מאחר שיכול להיות שאם היו שואלים את המת "האם היית רוצה שיוולד ויחיה ויסתובב ילד שלך בעולם, כשאתה כבר מת ולא תזכה לראות או להכיר?" יכול להיות שחלק גדול היו עונים לא.
לטיפולים פסיכולוגיים היא הלכה - אך בסופו של דבר זה לא הניב דבר מאחר והיא מסרבת לעזור לעצמה. היא לא שיתפה פעולה עם שום תהליך.

אני אוהבת את אחותי, אני נשואה ויש לי ילדים ויש לי חלום שגם לה תהיה משפחה, שנוכל להפגש יחד עם הבעלים, שנוכל ללכת יחד לגינה ולהפגש עם הילדים, אך לא בדרך כזו, לא על סמך זה שהיא תהרוס לעצמה את החיים.
מה אני עוד יכולה לעשות שלא עשיתי?