היי אסק פיפל,
כרגע אני במכינה קדם צבאית שעומדת להסתיים בעוד כמה שבועות ולצערי לא נוצר חיבור משמעותי ביני לבין רוב החניכים במכינה, יש כמה בודדים שאני מקווה לשמור איתם על קשר (אבל אני מניחה שהקשר הזה יהיה דיי רופף ויותר בסגנון של הודעה מדי כמה שבועות) אבל עם כל שאר האנשים אני לא רואה עתיד.
ניסיתי להתחבר במשך כל השנה, להשתלב, להיות חלק... אבל משהו שם פשוט לא עבד. אני חושבת שלא היה חיבור גדול מההתחלה אך מצד שני אני יכולה להגיד שהיו כמה אנשים שהתייחסו אליי באופן יפה למראית עין אך מתחת לפני השטח הם לא התייחסו אליי באופן מכבד וזה עוד משהו שפגע בי ובחיבור עם האחרים.
אם להגיד את האמת,
זה לא הגיע לי.
באתי למכינה בשביל להכיר עוד אנשים, להתחבר ולצאת עם עוד חברים בנוסף לחברים מהבית. באמת שניסיתי. הייתי נחמדה ומתוקה, תמיד התעניינתי ושאלתי מה נשמע עם כולם, הייתי אופטימית... ופשוט הרגשתי שהיחס שנותנים לי לא משתווה למה שאני ניסיתי לתת, לפעמים אפילו יחס פוגעני. אפשר להגיד שהיו הרבה אנשים שם שפגעו בי.
אני מניחה שבסופו של דבר מי שיש לו חבורה (כמעט כולם שם) ימשיכו איתה הלאה ולאט לאט יישכחו מהאחרים וישימו אותם מאחור.
אני מניחה שהבנתם בערך את מה שאני מרגישה,
ולהלן השאלות:
1. אני שומעת מדי פעם דיבורים מאנשים אחרים על טיסות לחו"ל אחרי המכינה (כל פעם מקבוצה קטנה אחרת) ואני מניחה שמכיוון שלא התברגתי לקבוצה חברתית עד עכשיו גם אף אחת לא תזמין אותי לטוס איתה, איך להתמודד עם העניין ולא להתבאס? אני מוצאת את העניין כמוריד מצב רוח ומעציב. כולם ממשיכים הלאה ואני בודדה.
2. עוד מעט אתגייס לצה"ל ואני מקווה להרגיש שם חלק מקבוצה חברתית, להרגיש שייכת...לקבל איזו חוויה מתקנת. אבל אני פוחדת שהתסריט הזה יחזור על עצמו.
המחשבה הזו מקשה עליי, אני פוחדת שזה מה שעלול לקרות שוב. איך אני דואגת לכך שהמצב יהיה שונה? איך מתברגים לקבוצה חברתית וגורמים לאנשים לקבל אותך (בהנחה שנחמדות והתעניינות בצד השני לא חסר לך)?
תודה רבה וסליחה על האורך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות