שלום,
אני בת, בת 24 למשפחה דתית מאד.
בקצת רקע על המצב.. מאז ומתמיד אין מגע כמו חיבוק או נשיקה מאבא.
ועכשי לבעיה.. לאחרונה היחסים ביננו לא משהו,
כל שיחה שלנו לא נשלטת וניגמרת לא נעים בכלל.
אנחנו שונים וזה טבעי ונורמלי אבל הצורך שלי בגיבוי ותמיכה, הכלה והבנה של אבא
הוא מאד גדול. אני לא מצליחה למלאות את הצורך הזה שלי. אני מרגישה שהוא אפילו לא מנסה להבין וזה קשה לי.
רוב השיחות שלנו איכשהו מגיעות לאלוקים ואמונה, השקפה ודרך חיים. אני רואה הרבה דברים קצת אחרת ממנו וזה משפיע מאד על התקשורת ביננו.
סתם דוגמה רציתי להתייעץ איתו על משהו והוא: תתפללי, השם יעזור. מאד כעסתי כי ציפיתי ורציתי לשמוע איך כדאי ומה לדעתו נכון לעשות וזה פשוט חסם אותי מלהתבטא ולקבל את מה שאני רוצה לשמוע (שזה עצה קצת אחרת מרק להתפלל).
גם שיחות על דעות או מחשבות לא ניגמרות יפה. ואיכשהו מגיעות לשוני ביננו בענין האמונה ובזה שהוא מפסיק בכעס עצוב במשפטים כמו את טועה או וזה הטעות הכי גדולה שלך. את לא מקשיבה, את לא שומעת בקול אחרים וכו'..
שנינו מודעים לבעיה התקשורתית הזו ביננו ובגלל זה הוא פשוט מעדיף שלא נדבר. אותי זה מרחיק, זה לא כיף וזה עצוב לי מאד. אני כן רוצה לדבר איתו לשמוע אותו לקבל ממנו תובנות שנראות לי לחיים או לתת או להסביר לו דברים שהוא לא מבין. אני מאד רוצה שיקשיב לי ויבין את מה שאני אומרת, הוא לא חייב להסכים אבל להבין ואם אני מקשה ושואלת אותו על מה שהוא אומר שיקח את זה למקום טוב שאני באמת רוצה לדעת ולא יחשוב כמו שאמר לי פעם שאני פשוט רוצה להתווכח.
מה עושים? איך ניתן לנהל ולשלוט בשיחה בצורה טובה ששני הצדדים מרוצים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות