היי אני סובלת מחרדה חברתית בינונית ואני כרגע עדיין בתהליך עבודה עצמית וברור לי שהתהליך העצמי שלי הוא ארוך אבל קשה לי עם העובדה שכשאני מרגישה רע או שאני חווה קושי בתהליך אין לי עם מי לדבר, אין לי משהו להישען עליו..בכלל! אני לא מדברת על פסיכולוג או פסיכיאטר אני מדברת על חברה קרובה לדבר איתה שתעביר לי את המצב רוח.. כל כמה שבועות יש לי סוג של התמוטטות נפשית ומורלית עם עצמי והם מכניסים אותי לסוג של דיכאון שממש משבש אותי ומסיט אותי מהתהליך שלי ואני מתחילה להבין עם עצמי כמה אני בודדה בחיי...אני מתחילה להבין עם עצמי שהבדידות הזאת זה לא עוד מוקש בדרך למטרה זה ממש מתחיל לעצב את הצורת ההתנהגות שלי ואפילו האישיות שלי.. אני הייתי ילדה חברותית ואהובה מאוד ולצערי אני מסוג האנשים שצריך את הקצת תשומת לב הזו מידי פעם מאנשים כדי להרגיש טוב ולהרגיש ״מקובלת״ ותמיד הייתי מוקפת בחברות ובין המקובלות והניגוד הזה עם המצב שלי היום גורם לי להרגיש ממש בודדה ורע! אני לוקחת את זה ממש קשה עם עצמי קשה לי להודות בזה עם עצמי אבל כל הזמן הזה שהכחשתי את העובדה הזאת גרם לי לא לדעת איך לטפל בבעיה שלי טוב, קשה לי להסביר את זה קצת.. כבר שכחתי איך להיות חברה, ואיך זה מרגיש לצאת עם חברות מרוב שבידדתי את עצמי:( הרבה פעמים אני קוראת על אנשים שסובלים מחרדה חברתית על כך שתמיד הם היו ילדים ביישנים ותמיד הרגישו ככה, אני גם הייתי כמובן קצת ביישנית אבל זה לא מנע ממני להיות בולטת וכריזמטית עם אחרים.. בקיצור היום אני במקום יותר טוב ממה שהייתי נגיד לפני שנה שנתיים וגם מבינה את זה אבל אני עדיין ללא חברות אפילו לא חברה 1 קרובה .. פשוט מביך אותי וקשה לי להודות בזה.. אני צריכה איזשהיא עצה טובה?(דרך אגב אני יודעת שאם אני יצא יותר למועדנים/אלך לחדר כושר/אתנדב במקומות וכד יעזור לי להכיר אנשים אבל הבעיה שכרגע אני עדיין רוכשת כלים חברתיים, ואיך לנהל שיחות חולין אז מיותר לציין שעצות כאלו לא ממש יעזרו :/ יותר עצות בכיוון של איך להתמודד עם הסוג בדידות הלא רק נפשית אלא חברתית). תודה לעונים(;
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות