היי כבר תקופה ארוכה שבאים אלי בבית ספר ושואלים אותי מה קרה? למה את עצובה? את כל הזמן דיכאונית כל יש לך את עצובה .. אפילו הברה הכי טובה שלי אומרת לי מה יש ואני אומרת לה כלום שהכל בסדר והיא אומרת לי : "לא יודעת יש לך פרצוף עצוב ואת נראת ממש עצובה..." או שישבתי עם כמה בנות ואחת אמרה לי מה קרה למה את עצובה ואני מחייכת ואומרת לה שכלום .. ובאמת שאני לא מרגישה עצובה , אין לי כלום אני לא יודעת מה הם רוצים ממני , זה לא פעם ולא פעמיים שאומרים לי את זה ... אני ממש לא מבינה וזה מתסכל אותי שזה מה שיזכרו ממני , שאני עצובה .
כן חשוב לי מה חושבים עליי כי מה שאני משדרת זה מה שנראה לאנשים בעין אבל אני לא מבינה אני לא עצובה ותמיד חושבים שכן .. זה הפרצוף שלי ! אין לי פרצוף עצוב לי אבל לא יודעת כבר מה לחשוב .
במשך הלימודים כן היו לי תקופות שבאמת הייתי עצובה ובכיתי כמה פעמים ואז שבאו לשאול אותי מה קרה אז הבנתי למה הם שואלים אבל כרגע אני באמת לא מבינה מה קורה כבר. אני בנאדם שמח ,חייכן , זה לא שקר שלפעמים אני לא מוצאת את המקום שלי , לפעמים רע לי ובאלי פשוט ללכת הביתה ואין לי עם מי לדבר . אפילו עם החברה הכי טובה שלי אני לא מרגישה שבאלי לשתף אותה .. אז כן היו תקופות. עכשיו אמרתי לעצמי שדיי יותר לא ישיגידו לי את דיכאונית בבית ספר אמרי לעצמי שאם יש משהו לשמור לעצמי כי גם ככה אין לי עם מי לדבר בבית ספר אבל זה מעצבן ממש שתמיד חושבים שאני עצובה וחלאס נמאס לי כבר זה מתסכל אותי וזה מעציב אותי שזה מה שחושבים עליי בבקשה תעזרו לי למצוא דרך אכשהו שאנשים יפסיקו לחשוב שאני עצובה. זה יעזור לי נורא תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות