אז ככה,אני בת 18 וחצי וכרגע בתקופת שירות לאומי.
אף פעם לא היה לי חבר או מישהו רציני ככה שהייתי איתו רק שנינו.
לאחרונה אני חושבת על זה קצת הרבה-גבר,זוגיות,ההשלכות.
אני נמשכת אל גברים בטירוף ואל גברים גדולים ממני בשנים טובות במקום העבודה.
אני רוצה חבר,אני רוצה מישהו ללכת איתו לשום מקום,לדבר על שטויות,לצאת לקניון ולא לקנות כלום (: אבל גם בעיקר לחבק ולהרגיש,להעריך מדי בוקר,לריב ולדבר על זה.
ואז..ואז אני חושבת על כל הסיבות למה לא.
פתאום אני חושבת שאולי זה לא כדאי כי פשוט כרגע זה כ״כ נוח להיות לבד,אתם מבינים?
את לא מחויבת לאף אחד חוץ מלעצמך ואולי אני בכלל לא מוכנה בכלל להיות עם מישהו.
אבל זה ברור שבכדי לקבל אל מה שאתה רוצה תצטרך לצאת קודם כל מאזור הנחות שלך.
כי אני כן רוצה לאחוז ביד של מישהו ולהכאיב לו מרוב שאאחוז בה כל כך חזק.
ולנשק מישהו ולהרגיש שאני טובעת.
ואני יודעת שבתקופה הזו שום דבר לא הולך בחשבון.
כרגע זו רק אני.
ואיך בעצם זה יכול להשתנות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025