שלום,
הכרתי מישהי לפני כארבעה חודשים בת 29.
בשבועיים הראשונים הבחורה הייתה לא סגורה על עצמה ועשתה לי שיחה פעמיים.
אמרתי לה שכיף לי וזורם לי ובאי ניתן לדברין לקרות. לאחר כחודש וחצי התאהבנו ממש והכל היה ממש טוב מכל הכיוונים.
רקע על שנינו:
היא באה מבית דתי, חזרה בשאלה בגיל בערך 21,22 כל שבת שניה היא אצל ההורים והיא מאוד מכבדת אותם ולכן היא לא נוסעת בשבת. כשהיא אצלה בבית היא לא שומרת כלום חוץ מכשרות.
אני בא מעולם ללא משפחה ולא יצא לי לראות חיבור כזה כמו שיש לה למשפחה שלה שזה מדהים.
הייתה לנו שיחה איך יראה העתיד שלנו עם כל זה שהיא בחגים ובשבתות אצל ההורים ואיך זה ישפיע על הילדים, לא היו לי תשובות באותו הרגע הייתי צריך רגע לעצמי לעגל ולהבין מה אני רוצה ואיך אני משלב את החיים שלי איתה.
היא לא הצליחה להבין וזה לא עשה לה טוב והיא התחילה לשמור דברים בבטן עד שזה התפוצץ ממש.
בנוסף התקדמתי יחסית מהר בקשר כי היא נתנה לי הרגשה שאפשר כי היה פשוט מדהים.
ממה שהספקתי להכיר היא בן אדם ממש לחוץ ומפחדת מחוסר וודאות וקשה לה לזרום ולתת לדברים לקרות. הרגיש לי שהיא לא מצליחה לשחרר ולא באמת נותנת לי הזדמנות רגע לעכל ולהבין את עצמי יותר טוב איתה.
השיחה שלנו הייתה רק לקראת הסוף בדקה ה90 ולא באמת שיתפה אותי לפני בזמן שניסיתי רגע לדבר איתה.
לקחנו כמה ימים לעצמינו לעכל לאחר שפרקנו ודיברנו כמו שצריך.
ברור לי שפגעתי בה ללא כוונה ויש דברים שלקחתי אחריות עליהם ובאתי ואמרתי שזה לא היה בסדר מהצד שלי.
בשיחת פרידה היא אמרה שאנחנו כבר לא מצליחים להכיל אחד את השני ושהיא לא רוצה להפגע שוב ככה כי היא ממש נפתחה אלי ואף פעם לא הרגישה ככה ואהבה ככה שהיה לה מדהים איתי.
אני אמרתי לה שלא באמת מרגיש לי שנתנו הזדמנות אחד לשני ומה שקרה שעולומות שלנו התנגשו ולא נתנו זמן לעכל רגע את המצב. מרגיש לי מצד אחד הקלה כי אולי באמת אני לא צריך מישהי שמפחדת מכל דבר, הרי כל החיים הם חוסר וודאות ואנו נאחזים בדברים שהם וודאים לנו כדי לעבור את היום ולא להכנס למצבים של לחץ מכלום.
האם יש סיכוי איתה בעתיד? האם לתת לזה זמן ולנסות לדבר איתה שוב? מרגיש לי פספוס.
תודה לכל העונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות