שלום,
ברצוני לשתף את הזוגיות שנגמרה בימים אחרונים ולראות מה אתם חושבים היא בת 29.
הכרתי מישהי לפני ארבעה חודשים ובתחילת הקשר היו ספקות ולאחר כחודש הכל פשוט התחיל לזרום וממש התאהבנו.
אני כל החיים הייתי בלי משפחה ולעומת זאת היא ההפך הגמור. הורים שלה דתיים והיא די, מכבדץ אותם ותמיד תמכתי בה בקטע, הזה ופרגנתי עד כמה שזה מדהים, הייתה לנו שיחה לגבי העתיד שלנו ואיך זה יראה עם המצב הזה שהיא כל שבת שניה אצל ההורים לא נוסעת בשבת ואיך זה יראה מבחינת משפחה.
באותו הזמן לא היו לי תשובות הייתי צריך רגע לעכל ולהבין מה אני רוצה.
היא בן אדם מאוד לחוץ וממש מפחדת להפגע וקשה לה להתמודד עם קשיים והרגיש לי שהיא לא נותנת לי רגע לעכל והתכנסה בתוך עצמה והחודש האחרון פשוט היה ריחוק, היא שמרה בבטן ולא שיתפה אותי בכלום. אני מהצד שלי התקדמתי די מהר בזוגיות כי היא נתנה לי הרגשה שאפשר ומסץבר שהכל הלחיץ אותה.
היינו ספש ביחד וחלק מהזמן היה נחמד וחלק מהזמן היו פיצוצים ועקיצות. רק במוצש לאחר הסופש באמץ דיברנו כמו שצריך ולקחנו רגע כמה ימים לעכל ולהבין. היא לא הצליחה לשחרר את ההרגשה ונפרדנו אחרי הכמה ימים.
היא אמרה שאנחנו כבר לא מצליחים להכיל אחד אץ השניה ושהיא לא רוצה להפגע ככה שוב. אמרה שהיא אף פעם לא הרגישה ככה שמישהו דואג ומפרגן לה, וכרגע היא לא מסוגלת יותר.
אני אמרתי שהעולמות שלנו התנגשו ולא באמת ניסינו לתקן את המצב ולא באמת דיברנו עש הדקה ה90 ולא נתנו הזדמנות אחד לשני. ראיתי שהיא נעולה אז לא ניסיתי יותר מדי להגיד כי הבנתי שזה כבר לא משנה לה וכרגע היא צריכה להיות לבד.
האם אתם חושבים שיש לי משהו לנסות? כי יש לי הרגשה של פספוס ובאמת שלא הרגשתי ככה המון זמן. היה לנו חיבור ממש טוב עד נקודת השבירה.
תודה לכל העונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות