המחשבות שהתנהגתי בחוסר כבוד עצמי והפכתי ל "זולה" רודפות אותי

שלום לכולם!
אני מרבה לכתוב פה בפורום עצות ושאלות, אז תודה לכולכם על הזמן שאתם מקדישים על מנת לעזור לאנשים ולהפוך את האתר לאקטיבי.

לפני הכל אציג שאני ביסקסואלית ומעולם לא התנשקתי ולא היו לי חבר או חברה רציניים. (אני די נרתעת מזה, ותמיד חלמתי שהנשיקה הראשונה תהיה עם מישהו שאוהב).

אז הכל התחיל ביום ראשון, יצאתי מטעם בית הספר לטיול בן 3 ימים לאיזור ירושלים.
הטיול היה מתוכנן לילדי עולים מכל הארץ (רוסים, ספרדים, אתיופים וכד'..)
בשכבה שלי ישנה ילדה שנדלקתי עליה קצת, אבל לא הכרנו ממש. לכן ידעתי שהיציאה לטיול תהיה הזמדנות מצוינת להכיר אותה, להיות איתה באותו חדר ואולי אפילו לפתח משהו.. (לשם נוחות אני אקרא לה דנה)

בכל מקרה, הגעתי לאוטובוס, תוך זמן קצר כבר התחברתי לדנה והגיע הערב.
בערב נפגשנו עם עוד ילדים וממש התערבנו עם כולם והגענו לחדר של הבנים הספרדים. (רק אני ודנה)
אחרי התאקלמות קצרה היה כבר חצות והתחלנו לשחק באמת או חובה.
היה לי ברור שהמשחק הזה לא הולך להיות תמים, אבל איכשהו ניסיתי להתחמק מלנשק מישהו צרפתית (לא היה איכפת לי לנשק מישהו סתם בפה)
אבל, מצד שני, תמיד רציתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה עם בת (ואם כבר יש הזדמנות אז שתהיה דנה).

אז התחלנו את המשחק וכמובן שנתנו חובה לכמה בנים לנשק אותי (אני התחמקתי ו"בתור חימום" רק התנשקנו רגיל כזה בפה). לאחר מכן, נתנו לאחד הבנים לנשק את דנה, אחרי התחמקויות והתלבטויות רבות היא התנשקה איתו צרפתית.
אחרי עוד 2 סיבובים, נתנו לה חובה לנשק אותי! ופה הלב שלי יצא מהמקום עוד שנייה. עם כמה שרציתי את זה, פחדתי עד מוות. לבסוף זה קרה, אני מצידי יכולה להגיד שהרגשתי גן עדן, אבל היה ברור לי שבשביל דנה הנשיקה הייתה לא משהו בלשון המעטה. (דנה הייתה הרבה יותר מנוסה ממני)
בקיצור, אחרי הנשיקה השתחררתי קצת יותר.. ואפילו לקראת סוף המשחק התנשקתי צרפתית עם אחד הבנים. אבל כאן זה לא נגמר, במהלך המשחק לבנים ניתנו משימות למזמז אותנו בצוואר וכד',הרגשתי מאוד לא בנוח. בייחוד שבאחת מן החובות שלי אני נדרשתי למזמז את הצוואר של אחד הבנים (הבן אדם שהכי לא רציתי ליפול עליו, לא אפרט למה).

בקיצור... המחשבות האלה שהתנהגתי בחוסר כבוד עצמי והפכתי ל "זולה" רודפות אותי מאז. אפילו באותו לילה לא הצלחתי להירדם מרוב לחץ.
משגע אותי גם שדנה לא יודעת שהיא הנשיקה הראשונה שלי (אני לא חושבת שאי פעם אומר לה זאת)

איך אפשר לשכוח ממה שקרה ולהבליג על זה? או שאולי לא צריך להבליג על זה?
מה לעשות ?? כי זה מאוד מטריד אותי ביומיום.

ותודה רבה לכל מי שקרא עד עכשיו , מצטערת מאוד על החפירה!!