לפי הכותרת שכתבתי נראה כי אני אנטית הבן שלי, אבל ממש לא כך.
אני בסה"כ מעוניינת שהוא יפרוש כנפיים וידע להסתדר לבד בחיים האמיתיים
הרי לא תמיד ההורים יהיו לצידו, מסכימים עימי?
הוא בן 29, לא ממש מחפש זוגיות ושקוע מדי בלימודים לתואר השני.
(מאז ומתמיד השקיע בחיי הלימודים וההשכלה, לא מבינה מאיפה ירש זאת).
אני כבר לא מדברת על כך שאנו מרגישים שאנו מפרנסים אותו, קונים לו, מאכלים אותו, משלמים עליו. זה כבר דבר שפשוט מעניין אותי.
האם להעלות את הנושא לשיחה?
מה דעתכם בעניין?
תודה, שלומית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות