בת 13 ומחבבת מישהו בן 17. מה לעשות?

היי זאת שוב פעם אני, אחרי שישה חודשים מי היה מאמין? למרות שלא עבר הרבה זמן מאז שהעלתי את השאלה הזאת זה מרגיש כאילו עבר נצח.. אולי זה ישמע מטופש אבל השתנתי הרבה בתקופה הזו. אתם בטח שואלים מה איתו, איתנו. אמםם פחות מסובך מלפני חצי שנה. בהתחלה הקשר היה נהדר חיבבתי אותי והוא אותי אבל זה לא הפריע לנו כל כך, הוא הסתכל עלי בתור אפריל ואני עליו בתור בן (שם בדוי) לא הסתכלנו אחד על השני בתור גיל (כמו שהחברות הקרובות שלי הסתכלו) אלה בתור בן אדם. ואז התחילו בריבים כל הרבים והוויכוחים הארורים, חשבתי שאני אוכל פשוט לעבור את זה, אבל לא, עוד פעם פישלתי והתנהגתי כמו ילדה קטנה, כי אולי זה מה שאני באמת רק ילדה שחשבה שברגע הכל יכול להיות מושלם, הייתי בטוחה שברגע שניפגש (אם בכלל) הכל יהיה בסדר. דמיינתי את הניצוץ ההוא הזה המטופש שקיים לרוב רק בסרטים, דמיינתי את פניו שלא השתנו טיפה. היה קיץ והגיע החופש הגדול, טסתי עם כל משפחתי לשבועיים בחו"ל יום אחד הגבתי לו על סטורי, סטורי שבוא כתוב שהוא עוזב את ישראל אחרי ביקור ארוך (שבו לא הייתה לנו הזדמנות אפילו לנסות להיפגש כי הוא שהה באילת ואני גרה במרכז.) אני אפילו לא זוכרת מה כתבתי בטח משהו מטופש ולא קשור על כמה חבל שהוא עוזב, אני לא זוכרת בדיוק איך אבל זה התגלגל כך שהוא סיפר לי משהו אישי על זה שהוא מרגיש שקשה לו להתקרב לאנשים חדשים וליצור קשרים, עודדתי אותו ואמרתי לו את מה שהאמנתי בו באותו רגע, באמת האמנתי. אמרתי לו שהוא בן אדם חברותי וש.. אתם יודעים מה? אני כבר לא בדיוק זוכרת (סימן טוב.) והוא כתב לי משום מקום (באנגלית כמובן) אז אני אתרגם "אם אני לא הייתי 'כזה זקן' (שם חיבה שלי אליו) ואת היית בגילי לגמרי הייתי מנשק אותך עכשיו". הייתי בשוק ולא ידעתי מה להגיב הלב שלי קפץ וכנראה שדפק לפחות על מתאיים, חח. הוא שאל אותי אם הכל בסדר ועניתי לו שכן ושאני מנסה לחשוב איך להגיב. אני קצת חופרת אז אני אסכם את זה שהכל היה טוב הייתי חייבת לסגור את הטלפון והיחסים בינינו המשיכו די כרגיל, אה! אחרי כמה ימים (עדיין הייתי בחו"ל אבל הפעם בדירה שיש לנו ולא במלון) דיברנו כמה פעמים בטלפון וערב אחד שדיברנו יצא איך שהוא שאמרתי שאני מחבבת אותו (משהו שהיה ברור לשנינו) ואז הוא היה כזה "שמעתי נכון? את אמרת שאת מחבבת אותי, זה לא אני אמרתי זה את" צחקתי, הסתכלתי על השמיים (ישבתי מחות לדירה על מדרגות של בניין דירות קטן שהיה צמוד לדירה שלנו) ואמרתי "אלוהים אני מחבבת את ***** *****" באתי להגיד לו "יופי לך?" אבל בגלל שנשענתי אחורה נפלתי על אבנים שהיו מאחורי. אמרתי "אווץ" והתחלתי לצחוק הוא שאל מה קרה והסברתי לו. נקפוץ בזמן קצת קדימה עדיין היה חופש ואני כבר חזרתי לארץ יום אחד דיברנו בטלפון יכול להיות אפילו קצת על מה שהיה ואז הוא אמר לי "אני אחכה לך, לא אכפת לי שתצאי עם בנים אחרים אם את רוצה. אבל אם תרצי אני לא אצא עם בנות אחרות." וישר אמרתי לו שיצא עם מי שבא לו ושהכל טוב. אני אקפוץ עוד שבועיים, בעצם לאירוע ששבר את הכל. הייתי עם משפחות של חברים בים ועשינו פיקניק (זה היה בשעות ערב) יום לפני באמצע הלילה החלטתי לשלוח לו הודעה שאומרת "אתה יודע שמותר לך לשאול לשלומי מידי פעם, זה אפילו רצוי (לא דיברנו שבועיים, בעצם מהערב האחרון שלפני תחילת הלימודים) הוא בדיוק ענה לי "כן חח הייתי עמוס" שאלתי אותו מה הוא עשה וזה והוא ענה לי בהודעות נפרדות (באנגלית) "אמםם את יודעת, עבודות ללימודים, חזרתי לאקסית חברים וזה. ואני לא הייתי בטוחה שהבנתי נכון אז הגבתי לו על ההודעה של "חזרתי לאקסית" ושאלתי כזה "מה?" והוא ענה לי "כן.." והייתי כזה או מזל טוב וזה. הוא כל הזמן המשיך לשאול אותי אם אני בסדר ושאם אני רוצה לשתף אותו אז הוא ישמח וכל הזמן כתבתי לו שאני בסדר ולמה שאני לא יהיה? (לא הייתי). התעניינתי ושאלתי אותו למה הוא חזר עליה (הרי הוא זה שנפרד ממנה) והוא כתב שהיא כל הזמן ניסתה לגרום לו לקנא והיא היחידה אי פעם שגרמה לו להרגיש נאהב. ניסיתי, ניסיתי לתמוך בו וזה באמת מה שעשיתי אבל אמרתי לו שיש סיבה שהם נפרדו והסיבה הזאת לא פשוט נעלמה. בקיצור משם המצב רק התדרדר, כמו כדור שלג, גדל, וגדל עד שבסוף לאחר שבוע הכל התפוצץ אמרתי שאולי כדי שניקח ספייס ואחרי יום כתבתי לו שלפני זה אני צריכה להבין איך המצב השתנה ככה והוא כתב לי מלא הודעתו על זה שלא היה בינינו כלום ("בטח") וזה ושנמאס לו אז פשוט אספתי את כל הכוחות הנפשיים שהיו לי מחקתי את כל הצאט שלנו בווצאפ וחסמתי אותו מחקתי את המספר טלפון שלו והורדתי לו עוקב באינסטגרם (אחר כך הוא הוריד גם לי) והורדתי אותו מהחברים בסנאפ. מה שלא רואים לא מרגישים (התברר כטעות חלקית.) ובסופו של דבר הנה אני כאן כותבת לכם את כל זה אחרי חודש שלא החלפתי איתו מילה.
ה-ס-ו-ף

היי זאת שוב פעם אני, אחרי שישה חודשים מי היה מאמין? למרות שלא עבר הרבה זמן מאז שהעלתי את השאלה הזאת זה מרגיש כאילו עבר נצח.. אולי זה ישמע מטופש אבל השתנתי הרבה בתקופה הזו. אתם בטח שואלים מה איתו, איתנו. אמםם פחות מסובך מלפני חצי שנה. בהתחלה הקשר היה נהדר חיבבתי אותי והוא אותי אבל זה לא הפריע לנו כל כך, הוא הסתכל עלי בתור אפריל ואני עליו בתור בן (שם בדוי) לא הסתכלנו אחד על השני בתור גיל (כמו שהחברות הקרובות שלי הסתכלו) אלה בתור בן אדם. ואז התחילו בריבים כל הרבים והוויכוחים הארורים, חשבתי שאני אוכל פשוט לעבור את זה, אבל לא, עוד פעם פישלתי והתנהגתי כמו ילדה קטנה, כי אולי זה מה שאני באמת רק ילדה שחשבה שברגע הכל יכול להיות מושלם, הייתי בטוחה שברגע שניפגש (אם בכלל) הכל יהיה בסדר. דמיינתי את הניצוץ ההוא הזה המטופש שקיים לרוב רק בסרטים, דמיינתי את פניו שלא השתנו טיפה. היה קיץ והגיע החופש הגדול, טסתי עם כל משפחתי לשבועיים בחו"ל יום אחד הגבתי לו על סטורי, סטורי שבוא כתוב שהוא עוזב את ישראל אחרי ביקור ארוך (שבו לא הייתה לנו הזדמנות אפילו לנסות להיפגש כי הוא שהה באילת ואני גרה במרכז.) אני אפילו לא זוכרת מה כתבתי בטח משהו מטופש ולא קשור על כמה חבל שהוא עוזב, אני לא זוכרת בדיוק איך אבל זה התגלגל כך שהוא סיפר לי משהו אישי על זה שהוא מרגיש שקשה לו להתקרב לאנשים חדשים וליצור קשרים, עודדתי אותו ואמרתי לו את מה שהאמנתי בו באותו רגע, באמת האמנתי. אמרתי לו שהוא בן אדם חברותי וש.. אתם יודעים מה? אני כבר לא בדיוק זוכרת (סימן טוב.) והוא כתב לי משום מקום (באנגלית כמובן) אז אני אתרגם "אם אני לא הייתי 'כזה זקן' (שם חיבה שלי אליו) ואת היית בגילי לגמרי הייתי מנשק אותך עכשיו". הייתי בשוק ולא ידעתי מה להגיב הלב שלי קפץ וכנראה שדפק לפחות על מתאיים, חח. הוא שאל אותי אם הכל בסדר ועניתי לו שכן ושאני מנסה לחשוב איך להגיב. אני קצת חופרת אז אני אסכם את זה שהכל היה טוב הייתי חייבת לסגור את הטלפון והיחסים בינינו המשיכו די כרגיל, אה! אחרי כמה ימים (עדיין הייתי בחו"ל אבל הפעם בדירה שיש לנו ולא במלון) דיברנו כמה פעמים בטלפון וערב אחד שדיברנו יצא איך שהוא שאמרתי שאני מחבבת אותו (משהו שהיה ברור לשנינו) ואז הוא היה כזה "שמעתי נכון? את אמרת שאת מחבבת אותי, זה לא אני אמרתי זה את" צחקתי, הסתכלתי על השמיים (ישבתי מחות לדירה על מדרגות של בניין דירות קטן שהיה צמוד לדירה שלנו) ואמרתי "אלוהים אני מחבבת את ***** *****" באתי להגיד לו "יופי לך?" אבל בגלל שנשענתי אחורה נפלתי על אבנים שהיו מאחורי. אמרתי "אווץ" והתחלתי לצחוק הוא שאל מה קרה והסברתי לו. נקפוץ בזמן קצת קדימה עדיין היה חופש ואני כבר חזרתי לארץ יום אחד דיברנו בטלפון יכול להיות אפילו קצת על מה שהיה ואז הוא אמר לי "אני אחכה לך, לא אכפת לי שתצאי עם בנים אחרים אם את רוצה. אבל אם תרצי אני לא אצא עם בנות אחרות." וישר אמרתי לו שיצא עם מי שבא לו ושהכל טוב. אני אקפוץ עוד שבועיים, בעצם לאירוע ששבר את הכל. הייתי עם משפחות של חברים בים ועשינו פיקניק (זה היה בשעות ערב) יום לפני באמצע הלילה החלטתי לשלוח לו הודעה שאומרת "אתה יודע שמותר לך לשאול לשלומי מידי פעם, זה אפילו רצוי (לא דיברנו שבועיים, בעצם מהערב האחרון שלפני תחילת הלימודים) הוא בדיוק ענה לי "כן חח הייתי עמוס" שאלתי אותו מה הוא עשה וזה והוא ענה לי בהודעות נפרדות (באנגלית) "אמםם את יודעת, עבודות ללימודים, חזרתי לאקסית חברים וזה. ואני לא הייתי בטוחה שהבנתי נכון אז הגבתי לו על ההודעה של "חזרתי לאקסית" ושאלתי כזה "מה?" והוא ענה לי "כן.." והייתי כזה או מזל טוב וזה. הוא כל הזמן המשיך לשאול אותי אם אני בסדר ושאם אני רוצה לשתף אותו אז הוא ישמח וכל הזמן כתבתי לו שאני בסדר ולמה שאני לא יהיה? (לא הייתי). התעניינתי ושאלתי אותו למה הוא חזר עליה (הרי הוא זה שנפרד ממנה) והוא כתב שהיא כל הזמן ניסתה לגרום לו לקנא והיא היחידה אי פעם שגרמה לו להרגיש נאהב. ניסיתי, ניסיתי לתמוך בו וזה באמת מה שעשיתי אבל אמרתי לו שיש סיבה שהם נפרדו והסיבה הזאת לא פשוט נעלמה. בקיצור משם המצב רק התדרדר, כמו כדור שלג, גדל, וגדל עד שבסוף לאחר שבוע הכל התפוצץ אמרתי שאולי כדי שניקח ספייס ואחרי יום כתבתי לו שלפני זה אני צריכה להבין איך המצב השתנה ככה והוא כתב לי מלא הודעתו על זה שלא היה בינינו כלום ("בטח") וזה ושנמאס לו אז פשוט אספתי את כל הכוחות הנפשיים שהיו לי מחקתי את כל הצאט שלנו בווצאפ וחסמתי אותו מחקתי את המספר טלפון שלו והורדתי לו עוקב באינסטגרם (אחר כך הוא הוריד גם לי) והורדתי אותו מהחברים בסנאפ. מה שלא רואים לא מרגישים (התברר כטעות חלקית.) ובסופו של דבר הנה אני כאן כותבת לכם את כל זה אחרי חודש שלא החלפתי איתו מילה. ה-ס-ו-ף