בעיה נפשית או אפיזודה חולפת? החיים שלי כפי שאני מכיר אותם לא שלי

קצת ארוך, אני מצטער מראש !

אני בן 22, ונמצא בבעיה רצינית מבחינת התפיסה שלי ושל עולמי האישי.
עד היום, לא הרגשתי שיש משהו כל כך "לא בסדר" איתי.
עשיתי תיכון כמו כולם, וסיימתי עם תעודת בגרות ברמה גבוהה בכיתת הצטיינות.
לאחר מכן המשכתי לצבא, נכנסתי לתפקיד די מעפאן בסה"כ, העברתי 3 שנים , ולצערי הרב סבלתי גם כן מחרדות נפשיות שהחלו לי בצבא
חוץ מזה, אחרי השחרור טסתי עם חבר טוב לחו"ל - לטיול שהרוב עושים, ובעקבות זה שלא תכננתי שום דבר בנושא הטיול עצמו , ניסיתי "לזרום עם כולם"- הרגשתי מאוד מאוד אבוד וחזרו לי שוב פעם התקפי החרדה. אפילו לא עשיתי תיאום ציפיות עם החבר הטוב, ולכן רציתי לחזור לארץ.
מאז שחזרתי לארץ, נכנסתי לדיכאון גדול, סובל גם כן מחרדות, מחוסר שינה, ומחוסר חשק בכללי לחיות. תליתי כל כך הרבה תקוות בטיול הגדול, והוא פשוט קרס לי בעקבות הציפיות הגבוהות שלי.

מעבר לזה, שמתי לב ע"י רפלקציה עם עצמי בכל כך הרבה בעיות שיש לי עם עצמי שלא פתרתי: אני לא באמת מתעסק בתחביבים כלשהם. אחרי שהשתחררתי התחלתי לעבוד, ועם העבודה והאנשים היה לי טוב. אבל מעבר לזה, התחביבים שלי הם ליראות אנימות, לראות סרטים וסדרות, להתאמן בחדר כושר פה ושם ולשמור על תזונה יחסית נורמלית.

אחרי שחזרתי מהטיול, הבנתי גם כן שלא בדיוק הייתי "נוכח" בחיי, אלא הייתי על סוג של autopilot לרמה מסוימת, וראיתי הכל מפרספקטיבה מאוד מאוד צרה.

לא התעניינתי בחברים שלי מי יודע מה ובמה עובר עליהם, אני לא יודע עליהם בכלל הרבה, לא הייתי חבר טוב במיוחד, אלא רק על "הנייר". לא באמת הקשבתי למה שהם אומרים.

אין לי תחומי עניין בכלל- הייתי בהופעה אחת בחיי ורק עם המשפחה, מוסיקה התחלתי לשמוע אך ורק באזור הצבא ורק לאחרונה התחלתי לשמוע יותר. מעבר לספורט, תזונה, להסתכל במראה הרבה לאחר שהייתי מתאמן (שעכשיו אני מסתכל על זה אחורה גם כן קצת מטריד אותי , מה אני, נרקסיס?)

אין לי קשר טוב בכלל עם המשפחה שלי- אח שלי הגדול, אחי הקטן יותר ואחותי לא כל כך נמצאים בקשר איתי גם כן- אני אוהב אותם והם אותי, אבל פשוט אין לנו נושאי שיחה, וככה זה גם כן מתבטא כשאנחנו מתיישבים. לרוב זה סתם גולש לשיחות נפש של עצמי עם עצמי.

לא הייתי לי זוגיות נורמלית בחיי. זה אפילו לא עניין אותי עד שהבנתי לאחרונה שזה ממש הזוי שלא היה לי משהו כזה בחיי קודם.

רוב חבריי עשו פסיכומטרי וגם כן עם כיוון כלשהו לעתיד שלהם מבחינת תואר, ואני בכלל לא יודע איך פסיכומטרי עובד או איך תואר עובד.

שורה תחתונה, אני מרגיש ממש שנותרתי מאחור, כאילו מנטלית נשארתי בכיתה יא' לרמה מסוימת, ושחייתי מתחת לסלע.

ההרגשה הזאת פשוט נוראית. כשסיפרתי למשפחה, לא ידעו איך לאכול את זה, ופשוט אמרו לי להמשיך הלאה. המשפחה שלי כן כרגע בקשר יותר טוב, ומנסים יותר לעזור לי, אבל הם גם התייאשו ברמה מסוימת.

חשוב לציין שאחי עבר דבר דומה גם כן, אבל שמר הכל לעצמו ( אולי גם אני הייתי צריך, בהתחשב בזה שהבכתי את עצמי מול המשפחה ומול אנשים מסביב כשסיפרתי להם דברים נוראיים על עצמי? ממש חיבלתי לעצמי בתדמית)

סבלתי בעבר מבריונות בלימודים גם כן.

* חשוב לציין שעד לטיול עצמו הצגתי פרסונה מושלמת כלפיי חוץ, אפילו שיקרתי לסובבים אותי לרמה מסוימת בנוגע לזוגיות, ולא הבנתי שזה דבר פסול כל כך עד היום.
אני גם כן ראיתי את עצמי לרמה של שלמות עד עכשיו. משווה את עצמי המון לאנשים אחרים, מקנא המון באנשים אחרים גם כן ( ועדיין ) , וראיתי את עצמי כ"זיין".
ממש שיחקתי משחק בלי להבין לרמה מסוימת, וזה התפוצץ לי בפנים.
רק עכשיו אני קולט בעצם שחייתי לרמה מסוימת שקר, בועה שאני יצרתי והיא התפוצצה לי בפנים ברמה מסוימת. היה לי ביטחון עצמי מאוד מאוד גדול, כי השקעתי את כל כולי בעבודה שלי ולא ראיתי לא ימינה ולא שמאלה בנושאים אחרים.

עד כה גם לרמה מסוימת הייתי בטוח שאני לא אחראי לחיים שלי, אלא "הגורל", ולכן זה עוד יותר קשה שקיבלתי את ההבנה שאני אחראי לחיי.

אשמח מאוד לעצות מהסביבה, כי אני באמת לא יודע איך לאכול את המציאות שלי כרגע, היא ממש קשה לעיכול, מרגיש שבזבזתי שנים מחיי וגם כן מרגיש די אבוד. מרגיש מאוד מאוד לא מפותח באופן כללי, מבחינת תחביבים, מבחינת קשר בינאישי עם חברים, מבחינת זוגיות, מבחינת קשר משפחתי, מבחינת הלימודים, מבחינת החיים שלי באופן כללי. כאילו עד עכשיו היה מישהו אחר שחיי את חיי.

אשמח מאוד לעזרה ולדעות בנושא, כי זה באמת קשה לי. אני מבין שאני צריך לקחת אחריות, אבל האם מישהו אחר עבר / עובר את זה? נראלי זה לא סימפתי כל כך.

כאילו מרגיש לי שהחיים שלי "התחילו" עכשיו לרמה מסוימת, והואצתי מגיל קטן ועד עכשיו.