חברים שלא באמת אכפת להם ממני. מה עושים?

היי.
אני בן אדם עם חרדה חברתית קשה - אין לי חברים בכלל במציאות ואני ברושי מצליח לדבר אפילו. עד לפני לא הרבה זמן בכלל לא הייתי מצליח אפילו לאכול בבית ספר בגלל החרדה. אני לוקח ציפרלקס ומטופל על ידי פסיכולוגית. אני לא אובדני מאז שהתחלתי לקחת ציפרלקס, ככה שמהבחינה הזו אין סיבה לדאגה לשלומי.
בכל מקרה, יש לי חברים באינטרנט, שם זה המקום היחידי שאני יכול לדבר בו באמת, וגם שם יש לי רק 4. בגלל שהם חברים אינטרנטיים אין להם זמן רק אליי ויש להם עוד דברים לעשות, ולאור העובדה שיש רק 4 אני מרגיש בזמן האחרון ממש ממש בודד ושאף אחד לא אוהב אותי. בכל מקרה, יש אחד שאיתו אני מדבר הכי הרבה (כל יום במשך חצי שנה, נפגשנו אפילו פעמיים) והוא מודע למצב שלי - שקשה לי ושאני מרגיש לבד. בזמן האחרון התחלנו להתרחק ודברנו על זה וסכמנו שננסה לדהר יותר. ספוילר: זה לא קרה.
אני נוהג לשאול מדי פעם בקבוצה שרובם חברים בה איך היה יומם כי אני רוצה לדבר, ויצא מצב שבמשך יום שלם אף אחד לא התייחס ולא הגיב בקבוצה. הוט לא שלח לי שום הודעה במשך יום שלם, ואני יודע גם שאם אני לא אשלח לו הודעה הוא לא באמת יזום שיחה. יש לו המון חברים ואני אופציה ב' אם לא ז'. אני נפגעתי מזה שלא עונים לי על שאלה פשוטה ויצאתי מהקבוצה. כן, בשביל צומי. אני לא הצלחתי עם להיות תבד המשך יום שלם והרגשתי נוראי, והייתי חייב יחס אז יצאתי. ספוילר נוסף: לאף אחד לא אכפת מזה. אני לא חסר לאף אחד, אף אחד לא שולח לי הודעה, וקשה לי. אני לא רוצה להיות אופציה ב', אני רוצה חברים שבאמת יתייחסו אליי ושיהיה להם אכפת ממני. קשה לי להיות לבד - גם שמתי לב לזה וגם הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאני בסך הכל אדם חברותי בטבעי, והלבד הזה קשה לי מדי. אני לא מסוגל להיות לבד וקשה לי בלי לדבר עם אנשים, ונתקעתי במצב החרא הזה. אני לא יודע מה עשיתי רע, אבל אני באמת לא חושב שמגיע לי. יש משהו לעשות? אני כן אוהב את החברים הבודדים שיש לי אבל אני כבר לא מסוגל עם להיות אופציה ז' של כולם ושלאף אחד לא באמת אכפת ממני. אני לא יודע להשיג חברים בכלל ובמציאות אני לא מסוגל לדבר בכלל (פתחתי בעבר שאלה ושפטו אותי על זה. אז לא, חרדה חברתית זו בעיה אמיתית ואני באמת לא מסוגל לדבר) אז זה גם מחוץ לשאלה. מה עושים? יש לי בכלל מה לעשות?