איזה מין מחנך זה? ומה עלי לעשות?

היי, אני בכיתה י', השנה הראשונה שלי בתיכון.
עליתי לתיכון בלי חברים. לבד.
היה לי רק חבר אחד שהחלטתי לעבור ביחד איתו לתיכון כי לא היה לי אף אחד אחר..
אני סמכתי מאוד על אותו ילד הוא היה החבר שלי טוב שלי. כשהגעתי לכיתה ראיתי שקיבלתי כיתה טובה סך הכל, הופתעתי לגלות שאין ערסים.
וגם הבנות היו ממש חמודות, חלקן היו איתי בשכבה שנה שעברה אבל לא היינו חברות, רק ידעתי על קיומן.

בכל מקרה, השנה התחילה.
הסתובבתי עם בנות חדשות מהכיתה ועם החבר הכי טוב שלי. במהלך השנה הוא זרק לי כמה הערות מתנשאות.. לא הבנתי מאיפה זה הגיע.. התחלתי להרגיש קצת שנאה כלפיו, רוב הזמן התעלמתי מזה ועדין היינו החברים הכי טובים.

הגיע הסילבסטר, שאלתי בכיתה אם עושים היום משהו ואף אמר לא ידע להגיד לי אם עושים. שאלתי מאוחר יותר בקבוצה עם הבנות ועם החבר הטוב שלי אם עושים משהו לסילבסטר וכולם סיננו אותי.

אז שאלתי בנות אחרות מהכיתה אם בא להן לעשות והם אמרו שכן.
אז הייתי איתן בסילבסטר, ואז מאוחר יותר קצת לפני חצות ראיתי בסטורי שה"חבר הטוב שלי" וכל שאר הבנות נפגשו. והם ביחד בסילבסטר.

אני הרגשתי כל כך פגועה.
הרגשתי כאילו הוא בגד בי.
ודרך אגב, בתחילת השנה הוא בא אליי הביתה ואני זוכרת שהוא ישב לי על המיטה ודיברנו על התיכון.
והוא אמר לי: "אבל אנחנו ביחד נכון,? אנחנו דואגים אחד לשני?" ואני אמרתי לו: "כן ברור".

איך נפלתי ככה?
איך יכולתי לסמוך עליו?

אז אמרתי לעצמי: אוקי, אין בעיה. אני לא אהיה בסביבת אנשים שלא רוצים בנכוחותי.
אני פשוט אלך לבנות האחרות שהייתי איתן בסילבסטר.
וכך היה, הייתי איתן. הסתובבנו ביחד איזה חודש, חודש וחצי.
והן התחילו להתעלם ממני..
הן פתחו קבוצה חדשה בלעדיי, ושתי ילדות שונאות אותי.

אני באמת מנסה
אני מנסה להבין
אני הסתכלתי על עצמי כמה פעמים מבחוץ
ניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שכולם מתרחקים ממני.
אבל באמת.
אני באמת, באמת, באמת לא מבינה!!!
אני לא מבינה מה לא בסדר בי!!

אני חצי שנה!!
חצי שנה שמנסה להתקרב לכולן!
אני כל כל מנסה!!!!
אבל נמאס לי!!!
כל הפסקה הייתי באה לאותן בנות ויושבת לידן, מנסה להצטרף לשיחה! אני כאילו הייתי אוויר!
אני יושבת מולן, והן פשוט מדברות בינהן!
כשאני מנסה להגיד משהו הן מסתכלות עלי במבט של: למי אכפת.
אך אחת לא שואלת את דעתי, לאף אחת לא אפכת מה אני חושבת על הנושא שיחה.
ואז כשניסיתי ללכת לקבוצה אחרת.
או לאפילו ילדה אחרת.
כולן אותו הדבר.
אין בהן עניין בי.

היום לא הלכתי לבית ספר.
וכך גם כמה ימים לפני כן.
קשה לי, קשה לי לשבת בכיתה כשכולם מדברים מאחורי וצוחקים.
אני מאיד רוצה להצטרף, אבל הם לא יצרפו אותי.
אני ניסיתי כל הפסקה במשך כל השנה ואני מקבלת כל יום את אותה הדחייה.

סיפרתי לאמא שלי ואמא שלי סיפרה למחנך.
אז המחנך. החליט לעשות משהו על דעת עצמו: הוא החליט ללכת לדבר עם אותו הילד ("החבר הכי טוב שלי") לברר מה קורה.
אחר כך המחנך בא לדבר איתי.
והוא סיפר לי שאותו ילד יודע שהוא עשה טעות.
וזהו.
הוא יודע שהוא טעה.
מה אני אמורה בדיוק לעשות עם הידיעה שהוא טעה? איך זה הולך לשנות לי את החיים החברתיים?
הרי השיחה הסאת התקיימה לפני שלושה שבועות בערך ואותו הילד לא פנה אליי בכלל.

והיום התגלה לי, שהמחנך גם עשה לי עם קבוצה!!!!
מבלי להגיד לי!!!!
מה יש לו???
למה הוא מחליט על דברים כאלה מבלי להתעייץ איתי???? מה הוא אמר להם בכלל????
למה הוא עושה דברים מאחורי הגב שלי??????

נמאס לי.
באמת נמאס לי.
כל הכישורים החברתיים שלי נהרסו.
פעם הייתי מלאה בשמחת חיים וצוחקת.
עכשיו אני אדישה והלב שלי התקרר.
אני לא יודעת כבר איך לפנות לאנשים.
אני לא יודעת מה לעשות.
נמאס לי מהמצב.
אני חושבת שאני בחיים לא אצליח למצוא חברים שוב.


אל תגידו לי לעבור כיתה
אל תגידו לי לעבור בית ספר