לפעמים אני פשוט רוצה להיעלם או שאני יתחלף עם מישהו. איך להתמודד?

לפעמים יש לי פעמים שאני פשוט רוצה להיות מישהו אחר כמו פיצול אישיות או שאני פשוט רוצה להיעלם... אני לא יודעת למה אבל אני רוצה שיהיה לי פיצול אישיות כי לפני שנה סבתא שלי נפטרה אבל גם לפני זה אני רציתי להיעלם וכשהייתי קטנה אני לא זוכרת הרבה כי זה עושה לי כאב ראש כשאני חושבת על זה אבל אני זוכרת שאבא שלי תמיד היה מרביץ לי ולאחים שלי ולאמא שלי ואני גם פעם אחת שמעתי אותו ואת אחותי הגדולה מדברים על זה שהוא רצה לעשות עלי הפלה אבל אמא שלי לא נתנה לו.
בכללי אני באמת אוהבת את אמא שלי כי היא בתאכלס הצילה אותי אבל היא לא מודעת לזה שאני יודעת את מה שהוא רצה לעשות... אחרי שאני נולדתי נולדו מאמא שלי ואבא שלי עוד 3 ילדים שהם אחים שלי הקטנים ואז אמא שלי ואבא שלי התגרשו ואז אחרי כמה שנים אמא שלי התחתנה עם איזה מישהו והביאה איתו עוד 2 ילדים שגם הם אחים שלי הקטנים אבל אני לא סובלת אותם או את אבא שלהם הם תמיד נכנסים לי לחדר ונוגעים לי בדברים שלי ומעצבנים אותי וכשאמא שלי בעבודה אני צריכה לשמור עליהם אבל אני לא רוצה כי אז אני סתם יתעצבן שוב... וכמו שאמרתי לפני סבתא שלי נפטרה לפני שנה ועכשיו אני פשוט נשענת על הכלבה שלי אבל אמא תמיד אומרת שהיא תמסור אותה למישהו ובכל פעם שהיא אומרת את זה אני פשוט לוקחת אותה ושמה אותה איתי בחדר עד שאמא שלי תירגע ותוריד את הרעיון מהראש שלה אבל אני עדיין רוצה שיהיה לע מקום להיעלם אליו אבל אני לא רוצה שזה יהיה בחוץ כי אני לא אוהבת להיות בחוץ זה לא כיף לי ואני לא יודעת למה או איך להסביר את זה... לפעמים גם פשוט באלי לבכות אבל מבחינתי לבכות זה חולשה ואני לא חושבת שבכיתי משהו כמו שבוע אחרי שהיא נפטרה שכבר עברה שנה.
אני אוהבת אנימה כי זה כמו מקלט קטן בשבילי ואני ראיתי כבר מעל 90 סדרות אבל אני עדיין מרגישה רע תמיד אני לא יודעת את הסיבה לזה... גם כשהייתי קטנה הייתה לי כלבה בבית שממש אהבתי אותה ואמא שלי מסרה אותה לצער בעלי חיים ואז אני ניסיתי לפגוע בעצמי וחברה שלי עצרה אותי זה היה כשהייתי ביסודי אבל אחרי שהיא עצרה אטתי אז התחלתי לראות אנימה ואז הבנתי שלפגוע בעצמי זה בזבוז של זמן וזה סתם כואב אז וויתרתי על זה אבל אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי לפעמים אני גם לא יוצאת מהבית במשך שבוע הבית ספר שלי הוא רק פעם אחת בשבוע כי אני לא רוצה לצאת מהבית וגם כשאני בבית אני רוב הזמן בחדר שלי אני יוצאת רק כדי להתקלח לשירותים ולאכול כל השאר אני עושה בחדר שלי אם אני יוצאת אני עושה את זה ממש מהר אבל פעם אחת ניסיתי לצאת מהבית ופשוט לא רציתי להישאר שם וגם לפעמים יש לי מין הרגשה כזאת כאילו משהו ממש רע מתקרב אלי או אל הסביבה שלי אז אני פשוט מתרחקת מהאיזור הזה וחוזרת הביתה בסופו של דבר ואני גם לא אוהבת להיות במקום עם הרבה אנשים אני לא יודעת את הסיבה.
בבית שלי יש לי עוד 3 אחיות גדולות אותי ואז עוד 5 אחים קטנים וזה מלא ילדים אבל הבית עצמו הוא ישן ולפעמים כשיורדים גשמים חזקים התקרה באמבטיה מתקלפת ואז מתחיל לטפטף שם מים וגם הדלת של האמבטיה לא נסגרת טוב והדלת של השירותים היא תפוסה עם ברגים אבל בגלל שזאת דלת הזזה מגומים אז היא גם סוג של קרועה אז היא תפוסה גם עם דבק ואמא שלי שראתה שלא טוב לי עם כל זה ניסתה לגרום לי להרגיש כאילו שיש לי דברים כמו בכל בית רגיל לפי מה שאחותי הגדולה אמרה לי... היא ניסתה לשים לי טלוויזיה אבל אין לי ממיר אז היא לא פועלת ויש לי גם מזגן שגם הוא לא פועל ואני בסדר עם כל זה אבל אני עדיין מרגישה כאילו שפשוט אין לי כלום כי אנחנו הרבה אחים אבל אין כסף בבית ואחיות שלי הגדולות גם עוזרות לשלם דברים כמו חשמל מים וכל זה ואחותי הגדולה אמרה שגם כשאני יתחיל לעבוד אני יצתרך לעזור להם לשלם את זה אבל באמת שכסר מתחיל להימאס לי מכל זה!! בזמן האחרון אני גם מרגישה מוזר כזה כי אני גם מדברת עם עצמי בקול רוב הזמן וזה מפריעה לאחיות שלי אבל אני מנסה לא לעשות את זה וגם לפעמים כשאני רואה סדרה או משהו אני לפעמים צוחקת בלי לשים לב ואז פתאום נהיה לי פרצוף רציני ולפעמים אני גם רבה עם עצמי והדבר הזה מרגיש ממש מוזר ואני לא יודנת מה לעשות עם זה גם כשאני מרחות ואני הולכת אני כאילו מרגישה שאני מדברת עם מישהו אבל אין שם אף אחד אבל אני שומעת תשובות למה שאני שואלת וזה פשוט לא מרגיש לי נורמלי כי לחברות שלי זה לא קורה וגם למשפחה שלי זה לא... וכשאני מדברת עם עצמי בקול אני סתם שואלת סדרים אבל אני שומעת את התשובה של השאלה אלא אם הקול הזה לא יודע את התשובה אז הוא פשוט אומר לי שהוא לא יודע נגיד משהו כזה...
אני: וואו משעמם לי... מה לעשות?
הקול: תנסי לצייר משהו...
אני: אוקיי אבל מה?
הקול: תמונה של מישהו מסדרה
אני:איזה סדרה?
הקול: אנימה
ככה זה בכללי כשאני מדברת אבל אין אף אחד בחדר ואני שומעת את התשובה בכול זאת ואחיות שלי אומרות לי להיות בשקט אבל אני בטוחה שאת התשובות אני לא אמרתי... שוב אני יגיד זה מרגיש מוזר...
אני לא יודעת מה לעשות עם זה ואני לא רוצה ללכת לפסיכולוג למרות שכבר הלכתי פעם אחת ושאלו אותי שם דברים על הקול הזה ואמרתי להם שאני פשוט שואלת דברים וזה עונה לי אבל הם לא אמרו לי כלום על זה... אני עדיין מרגישה כאילו יש משהו שלא נכון כאן בכל הסיפור הזה אבל יש פעמים שאני מרגישה כאילו אני לא עצמי וגם אם כן אני מרגישה כאילו יש שם עוד מישהו...
בבקשה תעזרו לי עם זה זאת ראשונה שאני מספרת את כל הסיפור במפורט כל כך אז אני מקווה שתבינו...