במשך שנתיים וחצי הייתי בקשר זוגי עם החבר שלי, הכל היה ממש טוב והאהבה בנינו פרחה והתחזקה מיום ליום. היו לנו הרבה דברים במשותף ובאמת מעבר לזה שהיינו בני זוג גם היינו החברים הכי טובים. בזמן האחרון התחלנו אפילו לדבר על להתקדם שלב ולעבור לגור ביחד...
בערך לפני חודש, החברה שעבדתי בה פשטה רגל וכל העובדים פוטרו, נכנסתי ללחץ ולדיכאון כי ממש הייתי זקוקה לעבודה ולכסף ולא הצלחתי למצוא ראיונות עבודה למרות שחיפשתי מלא...
אחריי שבועיים שהייתי במצב רוח כזה הוא החליט שקשה לו מדיי והוא עוזב. אמר שהוא אוהב אותי מאוד אבל לא יכול להתמודד עם זה שאני כל היום עצובה ועצבנית וזה גורם לו לפחד על מה יהיה בהמשך כשיקרו דברים יותר גרועים?
ובאמת עם בכי רב (בעיקר מצידו!!!!!) הוא עזב ולא דיברנו יותר...
בינתיים אני התחלתי לחזור לעצמי וגם מצאתי עבודה חדשה והכל טוב איתי ועכשיו אני מבולבלת אם כדאי לנסות לדבר איתו שוב?
כי מצד אחד, יכול להיות שבאמת הגבה בלחץ ובכי זה נקרא להתנהג בחוסר פרופורציות לפיטורים? ושאולי באמת כן כדאי לדבר על הדברים כי היה לנו מאוד טוב ביחד.
אבל מצד שני, אני די בטוחה שכמעט כל אחד יכנס ללחץ אם פתאום הוא יפוטר ויהיה בלי עבודה והוא בתור בן הזוג שלי אמור להיות שם ולתמוך בי ולעודד אותי ולא לברוח בשנייה שקצת קשה..
ואני גם יודעת שזה לא בגלל שהוא לא אוהב אותי או כי הוא בנאדם רע, זה נטו בגלל שלפעמים הוא עדיין חושב ומתנהג כמו ילד קטן, זה כבר התבטא בכמה דרכים אחרות (נגיד הוא בעצמו התפטר מעבודה כי הבוס אמר לו מילה אחת שהוא לא אהב ובאמת ממש על שטות) ואני גם בכלל לא יודעת אם הוא יתבגר וישנה את הדרכים שלו! כי מה יקרה אם חס וחלילה יקרה לי שוב משהו רע? הוא שוב יקום ויעזוב אותי במקום להשאר לצידי??
מה אתם חושבים? לדבר איתו עכשיו שוב כשכבר עברו שבועיים מהפרידה ולנסות לגשר על מה שהיה? ואם כן מה להגיד לו?
גם בפרידה יצא מצב שאמרתי לו שאני לא רוצה שיתקשר אליי גם אם הוא מתחרט כי אני צריכה זמן לחשוב על הדברים והוא באמת לא יתקשר אליי עד שאצור איתו קשר ככה שאני זאת שצריכה ליזום שיחה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות