מתקשה למצוא חברים, והחברים שיש מתקשה לשמור על קשר

היי אני רפי , בן 19 , בוגר מכינה קדם צבאית מתגייס החודש, והולך לרשום סיפור יחסית ארוך~בנוני, על חיי בתקווה למצוא עזרה ולא תשובה בנאלית :/ ( אבל גם עם כן בבקשה תנו עצה שיתוף שלכם , זה יכול לעזור, וכל הסיפור זה גם כדי לפרוק וגם כדי שיבינו מי הדמות שרוצה עזרה..)
. תמיד היה לי קשה להיות עם אנשים לדבר איתם תמיד זה סיבך אותי ממש , עד כיתה ח זה היה יחסית בסדר
(כי הייתי בבית ספר דתי , סבלתי מסוג של בריונות
התנקלות אבל היה לי את העולם שלי ), לאחר מכן
עברתי בלי התראה לבית ספר חילוני שם היה לי הלם תרבות , פתאום בנות , פתאום מורות מלמדות אותך
, שוק שנמשך במשך שנה שבהם במחצית הראשונה הציונים היו טובים אבל לאחר מכן, כי בו זמנית היה לי ריבים עם ילדים שהציקו לי( כן ממש כיף חיים שבריונים מציקים לילד הכי שקט בכיתה והכי בשוק)
אז עברתי את זה , ועברתי לכיתה ובמהלך החופש הגדול של כיתה מח' לט דברתי בזכות אבא שלי עם ילדה ונהפכנו לידידים , לאחר מכן בזכותה היכרתי את שלושת החברים שלי ( שעד עכשיו שרדתי איתם , בתקווה שאהיה חבר שלהם גם עם זה במתכונת ווצאפ בעיכר , העיכר זה)
והיה לי מאד כיף איתה , כמובן שהיה ילדים שצחקו עלי אבל היי יש לי חברים מי יכול עלי! ?, כך חשבתי וכך היה .
באותו שנה גלתי שאני בי סקססואל אז הי בו נלך לאיגי , ואז גלתי שאותו ידידה לסבית אז הלכנו ביחד והיה מגניב , עד לחופש הגדול ( ואז נפרדנו כי היא לא יכלה לסבול את הדכאון שלי והורדת מצב רוח), הא כע בנוסף לבעיות החברתיות שלי היה לי דכאון והיום לאחר טיפול תרופתי של שלוש שנים !? כע מה ששמתם פאקינג שלוש שנים של לקיחת פריזמה יום יום !(20 מליגרם) אבל עדין אף אחד
לא שם לב לזה שהתרופה היתה איתי שלוש שנים ( עד שלפני המכינה הפסקתי לקחת , מרצוני.. , בלי לשאול רופא..)
לקיחת תרופה מתחילת י עד חודש אוג' של יב ( 2018)
ובנוסף לזה עוס שנה וחצי שעזר ממש

בכל מקרה חברים היו לי ( השלוש, התפצלנו במגמות אבל נפגשנו כל הפסקה) וגם בכיתה דברתי עם שני אנשים שהגדרתי כחברים .

לאחר מכן הלכתי למכינה , הבעיה הייתה שזה מכינה עם בנים עם התנגות ארסית ( תוקפניים שמים קצוץ )
חלקם לפחות, וברגע שיש כאלה אני הופך לאילם לא מדבר מתכנס בתוך עצמי , שותק!

ככה שלוש חודש( חצי מכינה חצי שנתית)
לאחר מכן בזכות המדריכים ובנדאם שהכרתי דברתי יותר והיה יותר טוב ואז נגמר( דברים שמתחילים להיות יותר טוב מסתימים מהר)

יש לציין שתמיד במדסים הייתי הכי טוב שיכולתי ואהבתי את זה במסעות , בלנקות את הכלים ולהתנדב( עד שהסבירו לי למה אני פראיר ואז הפסקתי)

כיאלו , רצף של טעיות עשיתי בחיי שהגיעו למי שאני היום , זה לא מצחיק! ?
ואני פה עכשיו חודש לפי צבא ( גיוס כללי , טירונות תומכת לאנשים בעלי עבר נפשי , קושי נפשי כזה או אחר) , חודש בבית
רואה נטפליקס לא עושה כלום, כי אין עם מי !? ,
ורושם דברים כרגיל בכל מקום fxp, קבוצות של אנשים רנדומלים בווצאפ , כדי להרגיש שאני עם חברת אנשים , ובעיכר חיי, חושש מאד מהגיוס בעיכר כי אני אהיה אחרי הטירונות נהג או טבח ושם האנשים דומננטים נורא ומפחידים אותי לפחות מהדומנטיות שלהם..

הממ אז זה אני
אני יכול לחפור שעות עלי ועל מה קשה לי ובמה אני סבבה, אבל נראלי רשמתי קצת הרבה..
אשמח ליעוץ מה לעשות , ואולי יש אנשים כמוני , אולי אכיר אנשים ואולי אני סתם נשמע קריפי ולא צריך לרשום את זה למרות שכע זה הרצון .
יום טוב אנשים
הא יש לציין שלמרות כל הדברים הלא אופטמים שרשמתי , אני מנסה לשמור על קוליות של אני אצליח מתי שהוא אני בתהליך , שהתחיל מהיום הראשון שנולדתי ולא אסתיים לעולם (: