אז כפי שציינתי בכותרת אני מרגישה שאני בן אדם נורא אגואיסטי שלא אוהב אף אחד,אדישה לסביבה שלי ,כל כך מפונקת שאני מצפה מאנשים לעשות הכל מה שאני מבקשת וגם מתעצבנת נורא בקלות.
אני מרגישה שאני לא אוהבת בכלל את המשפחה שלי,אני פשוט קרה עליהם, כל הזמן שהם נמצאים בבית אני מסתגרת בחדר שלי ומתבודדת שם חושבת על הדברים שמעסיקים אותי. יש לי אח קטן ואני פשוט קרה עליו כמו לשאר המשפחה שלי לא מתעניינת לשלומם לא כלום החוסר האהבה הזאת פשוט גורם לי להבין כמה שאני אוהבת את עצמי יותר מדי.
מצד אחד אני לא באמת יכולה לשנות את זה כי בני אדם לא משתנים ואי אפשר לאהוב מישהו בכוח, כשאוהבטם מישהו הרגש הזה בא מעצמו ומצד שני אני לא רוצה להמשיך להיות אנוכית וכפוית טובה שכזאת אני מרגישה שאני בן אדם ממש לא בוגר ואחראי לעצמי ואני אפילו לא יודעת איך לצאת מזה...אני פשוט חשבתי שאני צריכה להשלים עם העניין הזה ולקבל את זה סופית אבל עדיין זה כבר פוגע במשפחה שלי כי לאמא שלי היה את האומץ לומר שאני לא אוהבת אף אחד פשוט וגם סבתא שלי...
מה אתם חושבים? האם פשוט להבין שאני יהיה כזאת כל חיי אנוכית ומעצבנת או שיש עוד תקווה ואולי אני יכולה לתקן את עצמי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025