לסלוח לה רק כי היא דיכאונית?

טוב זה סיפור קצת ארוך אבל אני אשמח לעצה.....
אז ככה......
יש לי "חברה" שהיינו חברות הכי טובות בערך מאז שאני זוכרת תעצמי ממש ממש מכיתה א' עד עכשיו.... רוב הזמן היה לנו טוב ביחד.. היינו החברות הכי הכי טובות
אבל היו גם צדדים קצת פחות יפים, כי בתקופה הזאת שהיינו חברות היא תמיד הייתה ה"מסכנה" ואני הייתה זאת שדואגת לה ששומרת עליה שנותנת לה....
תמיד היא הייתה דיכאונית ולבד (יש לה סיפור חיים מסובך עם הרבה סטוצים, סמים אפילו ניסיון התאבדות)
ותמיד הייתי דואגת לה, נותנת לה תמיכה... (בעיקר רגשית-פחות כסף- פשוט לא היה לי גם)
וגם לאחרונה שהתחלתי ללמוד במכללה עם כמה שהלימודים קשים דאגתי לשמור על קשר והכל...
לא שהיה לי אכפת לעשות בשבילה, אהבתי אותה היה לי אכפת ממנה רציתי תמיד שיהיה לה טוב....
אבל משום מה תמיד היא ראתה את הדברים האלה כמשהו מובן מאיליו שאני אמורה לעשות בשבילה כי ככה זה חברות ואם אני לא יעשה בשבילה את הדברים האלה היא תישאר לבד וקיצור סיפור ה"מסכנה" שלה
(אני יוצאת פה ממש רע אבל שמנגנים לך על אותו סיפור כל החיים זה כבר מתחיל להימאס)
הקיצקץ היא עשתה לי בזמן האחרון כמה דברים שהם מאוד מאוד לא נסלחים
אני לא ייפרט כי זה ייקח יום שלם.. חח..
ואני לא רוצה להיות חברה שלה יותר... בכלל... לא רוצה לשמוע עליה יותר...
עם כמה שזה אכזרי מצידי שתחזור לסמים כבר לא אכפת לי ממנה
די כבר, גם אני בן אדם ונמאס לי להיות בייביסיטר או איזה אמא תרזה ועוד לבן אדם שלא שם עליי קצוץ
סוף סוף אני בשלב בחיים שאני מתחילה לחשוב נטו על עצמי
אבל זה לא נגמר כאן
מאז שרבנו היא לא מפסיקה להתקשר אליי, לפעמים אפילו באמצע הלילה, לשלוח הודעות, רוב הזמן אני לא עונה כי האמת אני לא טובה בעימותים... מתי שאני עונה היא כל הזמן אומרת שהשארתי אותה לבד וכמה שהיא מסכנה ושהיא לא יודעת מה יהיה איתה בלעדיי ושהיא צריכה את העזרה שלי ואמרה לי שאני לא מתנהגת בדרך ארץ ומה ה' היה אומר (אני סוג של מנסה לחזור בתשובה) ושאני חברה רעה על שעזבתי אותה ושאני לא מוכנה לסלוח לה... וזה גורם לי לאכול את עצמי כי באיזשהו מקום אני כן רוצה לעזור ולתמוך אני לא רוצה להיות בן אדם רע וקשה...
ועבר מאז יחסית מלא זמן והיא עדיין מתקשרת כל הזמן, ככה שלסנן זה לא ממש עובד...
אני לא יודעת מה לעשות איתה...
להמשיך לסנן? לסלוח לה?