היחסים שלי ושל אבא שלי לא בסדר.. אנחנו בקושי מדברים ורק כשאנחנו צריכים משהו אחד מהשני אנחנו מדברים... הוא לא מתעניין באיך עבר עליי יום הלימודים ואיך עבר אליי השיעור נהיגה או כול דבר אחר שאני עושה.. אימא שלי מתעניינת בכול זה ואני מספרת לה ולפעמים זה עובר גם לאבא שלי וכשזה עובר אליו הוא שואל למה היא לא מספרת לי ובאה אליי רק כשהיא צריכה משהו? אני מודעת לזה שאני גם לא בסדר - אני גם לא מתעניינת בו ושואלת אותו...
היחסים בינינו ככה כבר כמה שנים טובות.. הייתה תקופה שהיחסים בינינו כביכול הסתדרו ומיד אחר כך חזרו להיות כשהיו...
זה ממש מגיע למצב שאני מתביישת לפנות אליו וחושבת כמה פעמים לפני שאני פונה.. ואם אני צריכה משהו חושבת כמה פעמים על אם אני באמת צריכה את זה כרגע או שאני יכולה לחכות ובזמן הזה לנסות להשיג את זה .
היחסים בינינו גורמים לי להרגשה ממש רעה - באיזה עולם (במשפחה מתפקדת) בת מתביישת לפנות לאבא שלה? באיזה עולם אבא ובת בקושי מדברים? כשאני רואה אבות וילדים ברחוב ואיך כשהם מתנהגים איתם או את היחסים בין סבא ואימא שלי אני מחייכת חיוך עצוב ומתחילה לקנא כי למה לי זה חסר? למה דווקא לי זה קורה? למה דווקא היחסים שלי ושל אבא שלי כאלה?
מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה פשוט חוסר אונים!!!
תודה לעונים!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות