היי, אני ובן זוגי לשעבר בני 18 כיום, תלמידים בכיתה י״ב. הכרנו כשהיינו בני 14, תמימים ומאוהבים לגמרי, ועם השנים האהבה רק גדלה וגדלה. הזוגיות הייתה מדהימה, נרקמה בינינו חברות אמיתית, כבוד ואהבה ענקית. היינו יחד ארבע שנים וקצת יותר- זוגיות שאני מאחלת באמת לכל אחד. אמנם היו מספר קשיים במהלך הזוגיות- כמו הפערים שיש בינינו באופי(אני תמיד הייתי הדומיננטית יותר והוא השקט יותר)
לפניי חודשיים, הוא החליט שנפרד בגלל שהרגיש שהוא צריך קצת הלבד שלו, להבין מי הוא בלעדיי. טענה לגיטימית אחרי זוגיות אינטנסיבית ולחוצה. קיבלתי את טענתו אך היה לנו קשה להתמודד עם הפרידה משום שאהבנו אחד את השני ולכן דיברנו בטלפון כמעט כל יום ואפילו נפגשנו כמה פעמים. יש לציין שאנחנו יחד גם בכיתה.
עכשיו, עברו כמעט חודשיים מאז הפרידה. כנראה שהוא הבין שהוא לא צריך את הלבד הזה שלו יותר, אך התעוררה בו השאלה ״האם אני אוהב אותה כמו פעם?״
דיברנו על הספק הזה שלו, וגם לי יש אותו משום שכרגע התרחקנו מאוד, לא עשינו שום דבר שאיחד אותנו כזוג. היינו פרודים אך המשכנו לדבר ולשמור על קשר ולכן הפכנו לשגרה משעממת ופשוט הרגל ולכן עכשיו יש את התהיה.
השאלה שלי היא האם להלחם על הקשר, להפגש, להצית את הניצוצות שוב באוויר, לגרום לו להבין שיחד אנחנו נהנים וככה טוב או שפשוט לוותר על זוגיות מדהימה שבתקופה זו יש לשנינו ספקות לגבייה, אך נראה שהוא זה שמוביל יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות