הכרתי בחור גרוש עם ילדים וזאת היתה אהבה ממבט ראשון. אני לא בחורה רגשנית ולא מתאהבת בקלות אבל לו..היתה כניסה ישירה ללב שלי.
ידעתי שאני נכנסת לסיפור בעייתי בשבילנו אבל העוצמה של הרגש היתה גדולה מידי וידעתי שנפלה בידי הזכות להתאהב.. יש אנשים שיחיו חיים שלמים מבלי להרגיש את זה. כל פעם שהיינו ניפגשים הייתי רועדת מהתרגשות ולא מאמינה שזה קורה לי.מהצד שלי לא אהבו את הקשר שהרי יש לו ילדים וגרושה שממררת אותו... ומהצד שלו גם..שהרי אני רווקה וארצה ילדים נוספים ויש לו גם ככה הרבה על הראש. אחרי שנה של זוגיות מדהימה החלטנו להיפרד... הלחצים היו גדולים מידי והוא אמר שהוא חייב לשחרר אותי, לתת לי ללכת לדרכי ושמגיע לי לבנות חיים "נורמלים". שבועיים אחרי הפרידה מישהי העלתה תמונה שלא משאירה שום צל של ספק. הוא המשיך הלאה.... פניי נפלו לאדמה והרגשתי שהוא כיבה בי את האור. מאז הם העלו עוד תמונות של אהבה פורחת ואני רק נבלתי ונבלתי. סחרחורת של רגשות. מה הייתי בשבילך? מה היה דחוף להצהיר על אחרת? טסתי לחו"ל... ברשתות החברתיות אנחנו לא חברים והשתקמתי..עברה חצי שנה מאז. אני מכירה פה ושם אבל מרגישה שיש בלב שלי עדיין צל כבד. יש לי חסימה ריגשית מין צלקת כזאת מעצבנת שאני תוהה מתי תעלם... יש לכם עצה בשבילי ? או לתת לזמן לסלק גם את עשן השריפה שנותר בי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025