כל הזמן עייף ומדוכדך

היי חברים ,
אני מגדיר את עצמי כבחור יחסי נורמטיבי פלוס מינוס.
אני לא הכי חברותי בעולם אך תמיד איכשהו נכנסתי למעגל אנשים ואנשים יתחברו אליי (משום מה)
הייתי יחסית בחור ביישן ואי שם בגיל 14 קצת נפתחתי והפיק הזה נמשך עד גיל 17-18 בערך .
מאז עברתי צבא וכיום אני סטודנט , ופשוט שום דבר לא זה.
אני מרגיש ששום דבר לא מושך אותי או מלהיב אותי , אני מאוד חסר ביטחון ולא משנה מה אני יעשה אני לא יראה מעניין בעיניי.
למרות שאובייקטיבית אני יודע שעל פניו יש לי אופי יחסית מגניב.
פשוט יש לי אובר מודעות עצמית , משהו שעוצר אותי.
אני ממש לא אוהב את עצמי כרגע וזה משהו שאין לי כל כך שליטה עליו.
כשאני לא מצליח במשהו אז אני "לא מספיק טוב" וכשאני מצליח אז "זה סתם שטות קלה".
מיותר לציין שבמלחמה פרטית כל כך חריפה אני לא נחשב לדמות אטרקטיבית בקרב המין הנשי וזה גם תחום שמפריע לי מאוד מאוד.
מאוד קשה לי להכיר נשים חדשות בחיי. ורוב הנשים שאני איתן בקשר זה כאלה שמכירות את הילד המגניב שהייתי.
ואיתן אני גם ברוב המקרים ממשיך להיות כזה.
מה גם שמשום מה בעבר נשים בפאבים וכאלה היו מתעניינות בי שולחות רמזים או אפילו באות לדבר איתי וכיום אני מרגיש שאני ממש אוויר. וגם שאני כבר מנסה הן מוציאות את כל החשק.
ואם אני לא נהנה מלדבר עם מישהי חדשה אז מה הטעם?
וזה קצת מוזר כי בסך הכל אני נראה דיי אותו הדבר.
בעבודה אני דיי פרווה , זאת אומרת שאני בחור איכותי אבל ללא "אש" בעיניים ועייפות כרונית שכזאת דיי בלתי אפשרי להצליח.
טיול לא עשיתי משום שהתחלתי ישר ללמוד אחרי הצבא.
אני מתנצל שזה כזה מבולגן , פשוט זה גם ככה מבולגן אצלי בראש .
אני יודע שמהצד יכול להיות שזה דיי המיינסטרים וזה לא נשמע כל כך נורא .
אבל קשה לי להעביר חיים כשאני יודע שאני לא נהנה מכלום וששום דבר לא מרגש אותי.
אני לא יודע מאיפה אני אמור ומאיזה זווית לקבל עצות שיעזרו , אבל אשמח לשמוע את דעתכם.
למה אני שונא את עצמי כל כך?
למה אני לא יכול לזקוף לזכותי שום דבר טוב?
למה בחורות לא מתקרבות אלי פתאום וכשהן מתקרבות הן לא מוכנות לשחרר כשצריך.
איך אני מחזיר את האש, שום דבר לא עושה לי את זה . וניסיתי הכל.
איך אני הופך את עצמי לזאב בעולם של כבשים ויוצא מדמות הכבש האוטומטי שמאפיינת אותי כל כך לאחרונה?
):