אז ככה
כל החיים שלי הייתי ילדה ביישנית... בטבע שלי אני בן אדם דיי שקט ומופנם. אבל אני חושבת שהאופי הזה הכי פוגע בי מבחינת חיי החברה שלי. יש לי מעגל חברות מאוד מצומצם, אנחנו החברות הכי טובות 13 שנים.. כמעט כל החיים. בזמן האחרון אני מרגישה שקצת קשה להן להכיל אותי ולהבין את הראש שלי.. אולי זאת רק אני, אולי זה קשור לביישנות שלי, אבל אני מרגישה שיותר קשה לי להתבלט בקבוצה הזאת ולהביע את עצמי כמו שאני רוצה וזה בא לידי ביטוי אפילו סתם בנושאי שיחה או כשאנחנו יוצאות לאנשהו ומכירות אנשים אני מרגישה הכי פחות בולטת במעמד כזה ושלא מסתכלים עליי למרות שאני באמת מנסה!! אולי זה בגלל שאני יותר נמוכה מחברות שלי חח
בקיצור בשנים האחרונות אני חושבת הרבה על זה שעם כל זה שאני אוהבת את החברות שלי כי הן בעצם החברות היחידות שלי, אני רוצה גם משהו אחר, אני רוצה להכיר עוד אנשים. כשאני נמצאת כל הזמן עם אותם בנות אני מרגישה חסומה קצת.. אני גם מודשה שלא תמיד בא לי או שאין לי תמיד חשק כמו פעם לצאת איתן כי זה לא תמיד בראש סדר העדיפויות שלי (למרות שאני חושבת שלצאת עם חברים זה חשוב)
בלי קשר (או עם קשר) גם קשה לי להיפתח לבנים, אין לי כל כך ידידים, אף פעם ךא היה לי חבר... ומיותר לציין שגם אין לי עם מי להיות בנשף.
ודיי אם כל זה שזה גם בסדר להיות בנשף לבד, אני לא צריכה להסביר כמה זה מבאס שלכל החברות שלך יש בן זוג או איזשהו סיכוי לבן זוג ולך אין אפילו אופציה.
בכל המצב הזה אני לא מצליחה למצוא את המקום שלי.. וזה מדכא וגם דיי נמאס כי כל החיים שלי אני כבר רגילה לא להיות בן אדם דומיננטי ושפחות מסתכלים עליי בנים וזה... אבל לכי תסבירי לאנשים איזה קשה זה להעלות לעצמך את הביטחון העצמי
סורי על המגילה... פשוט שפכתי פה את התחושות שלי
אם למישהו יש עצה טובה או מבין את המצב.. עצות יתקבלו :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות