למה גברים נרתעים ממחוייבות? ולמה מחוייבות נתפסת אצלם בכלל כמשהו מעיק?

יצאתי לאחרונה עם מספר גברים, בכמעט כולם זה נגמר מהצד שלהם בטענה שהם לא מחפשים כרגע משהו רציני, או שהם לא יכולים להתחייב לכך. אציין שעם כולם היה חיבור טוב.
פעם חשבתי שהבעיה הייתה בי, זה הוריד לי את הביטחון וניסיתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר. היום אני מבינה שכנראה גברים מסויימים מעדיפים למלא לעצמם את כל היום בשגרה שיהיו עסוקים ולהתחמק מהדבר הזה שנקרא קשר אני באמת לא מבינה למה כשמרגישים שמשהו הופך לטוב ו "רציני" ( אולי קבוע) הם מתחילים להסס ולהעדיף למחוק הכל כאילו לא היה ולא נברא.
אני מנסה לחשוב על זה מהצד שלי ואני אם היה לי חיבור ממש טוב אם מישהו קשה לי לנסות להבין את זה: לוותר עליו בגלל שזה לא מתאים לי או שהשגרה שלי עמוסה מידי בשביל זה. להפך לי כן זה נחמד בסוף יום או כשיש משבר לדבר עם מישהו שירים אותי ולהיפגש...
בלישומקשר לעידן של האפליקציות שגם זה מקשה על כל העניין, לא משנה באיזה שלב כבר נצא ובאיזה מספר דייט ניהיה תמיד קולטים שהצד השני עדיין נמצא שם, זה מערער תביטחון ומאד קשה לסמוך. ואני רואה שזה קורה גם אצל עוד אנשים מסביבי...
אז ככה :

יצאתי לפני חודש עם מישהו והפעם לא פתחתי איתו את השיחה של " איך אנו מוגדרים"...כשהגענו לשלב מסויים אלא פשוט נתתי לדברים לקרות. הרגשתי שלא מתאים לי להיכנס סתם ללחץ ואם טוב לי אז נראה מה יצא מזה.
יכול להיות שהוא תפס אותי כסטוץ בגלל כל מיני דברים כאלה ואחרים : כמו לבוא אליו הביתה שההורים ישנים מה שלא הייתי נוהגת לעשות פעם. כמו לאפשר את זה שניפגש פעם בשבוע בקושי , לצאת בשעות מאוחרות של 12 1 בלילה...
פעם חשבתי שלבוא לגבר הביתה זה מתפרש כזול אבל אז הבנתי שלא כולנו גירם עוד לבד ואין מה לעשות מגיע שלב שכולנו רוצים קצת אינטמיות. בפעמיים שהייתי אצלו לא שכבנו.. אני מודה שלאורך הפגישות איתו משהו אצלי אמר לי לחתוך את זה אבל כנראה כי אני רגילה לזה ש"תמיד יש לי מישהו" העדפתי שלא...ובאיזה שהוא שלב התחלתי להיקשר אל הבחור ואפילו פיתחתי כלפיו רגשות.
אבל עדיין משהו שם לא הרגיש 100 אחוז והיו סימני שאלה.
בפעם האחרונה שנפגשנו אמרתי לעצמי שאפתח איתו תשיחה ( דיברנו חודש ומתוכו יצאנו 7 פעמים בגג....). אציין גם שתמיד לפני הםגישות הוא היה חוזר מהעבודה אם היה עייף היה הולך לישון קם ב 11 -12 בלילה ואז היינו נפגשים...לא הייתה לי בעיה אם זה אבל יכול להיות שאפשרתי לו את זה באיזשהו מקום ?...בסוף הלכנו אליו הביתה (פעם שניה). למחרת הרגשתי ריחוק... הוא לא ענה לי להודעה עד לאחר כמה שעות וכתב שאני באמת בחורה מגניבה וכל השיט הזה אבל שיצא לו לחשוב על זה
( למה אז נפגשנו אם כבר חשבת עם עצמך שכנראה זה לא מתאים ? ) והוא מרגיש שקשה לו כרגע למצוא זמן בלו'ז העסוק שלו להתחייב והוא מפחד שאפתח ציפיות ואפגע. עניתי לו שהוא צודק וכשנקשרים כן יש נטייה לפתח ציפיות ועדיף אם זה כך שנסיים את זה.
אבל חייבת להודות שזה בלבל אותי, כי מצד אחד נשמע שהוא היה מעוניין לסטוץ , וכנראה רק רצה לוודא שאני לא לוקחת את זה לרציני ? זה נראה כאילו היה מתאים לו להישאר ככה במצב מבלי טו מאץ רציני ...ואני כן הגעתי אליו הביתה מבלי להכביד, היינו נפגשים פעם בשבוע בקושי שזה הרגיש לי די הזוי זה הקשה על כעניין כי היה לנו מומנט ואז כמעט שבוע וחצי לא נפכגשנו והרגשתי כבר שזה הרס את זה. זה יצר נתק אז לחץ מבחינת רציני וזה לא היה...
אין לו ניסיון בקשרים רציניים שדיברנו על זה בהתחלה הבנתי שלא היו לו קשרים רציניים בתכלס
סתם אני מוצאת את עצמי מתקשה לשחרר אחרי הודעות שמסיימים איתי.
למזלי למדתי מהעבר לא לדבר יותר מידי בהודעות ולא להפוך את זה להרגל , כי אחר כך אחרי שמסיימים יש נטייה לחפש את החוסר הזה וזה מקשה להמשיך הלאה.

אני אשמח לשמוע מהגברים כאן
מה מביא אתכם להחלטה שאתם מבינים שבא לכם לשחרר מבחורה ?
גם אם נהנתם איתה באמת והיה חיבור טוב לא בא לכם כי זה נטו מחוייבות ?
מה מפחיד אתכם במחוייבות ?
ולהיפגע תמיד ניפגע אז למה לא לקחת סיכון ?
לגבי אותם גברים שאין להם ניסיון בקשירם רציניים האם זה בגלל שאתם מרגישים שיש צ'אנס לקשר רציני שמתחיל סופסוף ואתם נרתעים כי זה חדש לכם ?


אני במאת מנסה להבין , למה שמישהו יעדיף להיות לבד עסוק בעניינים שלו כשבאמת הייתה לצידו בחרוה והיה בינהם חיבור טוב והם אהבו אחד את השני וזה נגמר נטו נטו בגלל שהוא החליט שלא מתאים לו להתחייב.

שמעתי את זה גם מחברות ולפעמים אני מרחמת על הגברים האלה, על אותם כל פספסוסים, מילא אם לא היה חיבור, לא אהבו אחד את השניי אבל לסיים נטו בגלל חוסר זמן ?