הגעתי למצב זקנה בגיל 32. זקנה היא מצב שבו אני לא רוצה לשנות את החיים שלי, אלא ממשיך בתלם עם מינימום מאמץ מצדי.
אני עובד כל יום, בעבודה שרובה זה לשבת מול המחשב ומדי פעם להעביר הרצאות (פעם לשבועיים אני עומד מול קבוצה של כ-50 איש), פגישות, שיחות. עבודה שבה אני מגיע ב-10 בבוקר וחוזר ב8 בערב.
גר לבד. מכין אוכל לעצמי.
ואין לי רצון או כוח לשנות דברים. כלומר אני לא רוצה שום שינוי ושום חוויה חדשה. אני זקן.
פעם רציתי ללמוד גרמנית. נרשמתי לקבוצה שבה "מחליפים שפות". כלומר אנשים ממדינות שונות מדברים ומלמדים אחד את השני שפות שונות. לאחרונה ראיתי מישהי רשמה שהיא מחפשת עברית ודוברת גרמנית. כאילו בול מה שחיפשתי לפני שנתיים. רק מה? אין לי כוח לזה.
פעם אהבתי להסתובב בהופעות רוק בכל אירופה. היום: לקנות כרטיס עד לברלין בשביל הופעה? אין לי כוח. כבר ראיתי הכל שם.
פעם היה בכיף שלי לשתות עם אנשים מהעבודה. עכשיו: בתירוצים שונים אני נשאר בבית.
אני פשוט גופה שאין לה כוח לשום דבר חדש. למה נהיתי ככה? איך לקבל שוב סקרנות לעולם הזה?
ושתהיו בעניינים: בחיים שלי הספקתי לא מעט. חיים בחו"ל במשך תקופה, תארים מתקדמים, פסטיבלי רוק ענקיים, טיולים במדינות שונות, הליכות במדבר, ביער ובשלג, מעודני חשפנות, ערים עתיקות, עישון של דברים, שתיה עם אנשים לא מוכרים, צבא...
אבל הגעתי למצב שאני לא רוצה שום דבר חדש. רק לשבת לבד בחושך (אני מגזים, כן?). לדגומה מארגנים בקרוב מסיבת פורים. וכל כך בא לי למצוא תירוץ לא לבוא... כמו שמצאתי תירוץ למה לא לבוא לערב פיצה ובירה שניסו לארגן שבוע שעבר.
אני עייף מהחיים. ויש לי עוד כל כך הרבה שנים להעביר בזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025