היי, אני לא יודעת מאיפה להתחיל...
הלוואי שזה יגמר כבר. אני בדיכאון עמוק כבר חצי שנה ברצף.
בעיקרון אני ילדה מאוד שמחה, רק שאי אפשר לראות את זה יותר.
לפני כמה חודשים, בפנימיה שהייתי בה (המקום היחיד שהיה לי כמו בית) מצאו אותי שיכורה ובוכה ושלחו אותי לפסיכיאטרים ולטיפולים בפוסט טראומה, שום טיפול לא עזר ומאז לא הצלחתי לחזור למסגרת.
ובסוף מצאתי את עצמי בבית, לומדת- לא לומדת בכיתה קטנה לנוער בסיכון, החיים שלי השתנו לגמרי, אני מרגישה שנשארתי בלי כלום.
איבדתי את האהבה הראשונה שלי, וזה משהו שחשבתי שאפשרי להתגבר עליו אבל זה פשוט משגע אותי. מרגיש כאילו הוא מת. הבן אדם נעלם לגמרי מכל מקום...
המועקה שליוותה אותי עוד מתחילת השנה בפנימיה התגברה ולאט רוקנה אותי מכל מה שאהבתי בחיים.. איבדתי עיניין בעולם.
שום דבר לא מרגיע אותי ולא עושה לי טוב יותר.
יש לי שינויים קיצוניים במצבי רוח ברמה מבהילה,
אני יושבת כל היום בוכה וכותבת.. כל פעם שאני חושבת שאני כבר רואה את הדרך החוצה זה נעלם לפני שאני מצליחה לעשות משהו.
אני לא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מזה. זה סוגר עלי וחונק אותי. אני כבר בלי תקווה. התפללתי המון, ניסיתי להחזיק במשהו אבל כבר לא נשאר במה, אין מי שיקשיב לי והכל נראה כל-כך חשוך, אני ישנה המון.
הייתה לי תקופה שעישנתי ירוק וזה הקל עלי מאוד אבל עכשיו אני לא יכולה כי היה לי סיפור עם המשטרה וקציני מבחן...
לפעמים אני לא שולטת בזה, ושותה אלכוהול או מנסה לפגוע בעצמי (תוך כדי התנגדות עצמית זה פשוט הזוי)
אני רוצה לצאת מזה אני רוצה לצאת מזה
זה או למות או לצאת מזה. אין לי דרך אחרת.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות