אני בת 17, החיים שלי בסך הכל די רגילים
אבל אני פשוט לא מוצאת את המקום שלי בעולם. אין שום דבר שבאמת נותן לי הרגשה טובה לחיים
אני יספר קצת על עצמי:
אני דתייה, בבית תמיד היו ועדיין יש בעיות אם זה בין ההורים לילדים או בין ההורים עצמם. אף פעם לא הייתה לי באמת הרגשה טובה בבית. בבוקר קמים לויכוחים מטומטמים בין ההורים ובמשך היום לריבים בין הילדים להורים ואני כביכול תמיד הייתי הילדה הטובה של הבית, לא עושה שום בעיות, עדינה כזאת ועוזרת וטובה וכבר באמת נמאס לי להיות כזאת, הם כאילו מצפים ממני להיות כל הזמן הילדה המושלמת כי הם לא מקבלים את זה מכיוון הילדים האחרים ואז אם לפעמים אני קצת מתעצבנת או כועסת הם אומרים כזה, מה קורה לך את לא כזאת.
ובמשך השבוע אני גם נמצאת בפנימייה, אבל גם שם לא ממש מוצאת את המקום שלי. אני ילדה ביישנית וסגורה שאומנם יש לי הרבה חברים ואני במצב חברתי ממש טוב ואני גם נראית לא רע שזה גם עוזר לי בהרבה דברים, אבל בכל זאת לא מוצאת את עצמי בשום מקום.
כשאני בפנימייה רוב הזמן אני די שותקת ורק עם החברות היותר קרובות אלי אני פתוחה יותר
ואז כשאני חוזרת לבית, אני שוב פעם חוזרת לכל הריבים והויכוחים האינסופיים, שבאמת אני לא מבינה למה לעזאזל ההורים שלי לא מתגרשים אם הם כל כך לא מסתדרים ביניהם.
זה לא שאין לי רגעים טובים בחיים, ובסך הכל אני ילדה מאושרת ושמחה, כלפי חוץ לפחות
את הכל אני אוגרת בתוכי ולפעמים מרגישה שאני עומדת להתפוצץ.
אבל גם אם לפעמים כשלמשל אני יוצאת עם חברים ובאמת כיף לי, אלו רגעים קטנים של אושר שבסופו אני חוזרת לחיים שלי ושוב פעם מרגישה את אותה הריקנות המציקה, שאני בעצם כלום.
אשמח אם תוכלו לעזור לי ולכתוב מה אני יכולה לעשות עם החיים שלי שלא תהיה לי הרגשה כזו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות