תפסתי את חבר שלי קורא דברים אישיים שכתבתי לעצמי, להמשיך כרגיל?

היי, יש לי חבר כבר כמעט שנה, אנחנו מאוהבים וטוב לנו ביחד.
אני כזו שרושמת לעיתים קרובות את המחשבות שלי במחברת. שופכת על הדף דברים מאוד אינטימיים/מביכים/עמוקים או מחשבות ממש אישיות שעוברות לי בראש... זה עוזר לי לפרוק, להבין יותר טוב דברים וגם לקבל החלטות ולעשות סדר בראש.
בקיצור הייתה לי חבילה של דפים שכתבתי עליהם (המון מחשבות עליו ועל הקשר שלנו, לאוו דווקא טובות) ותלשתי מהמחברת, הם היו על השולחן שלי מקופלים ומוסתרים על ידי חפץ כלשהו, שכחתי שהוא אמור לבוא אליי היום והם נשארו על השולחן ככה חצי מוסתרים.
בזמן שהתארגנתי בחדר הצמוד שמעתי פתאום רשרוש קטן של דפים, ישר הבנתי ובאותה השנייה קראתי לו ובאתי לחדר.. ראיתי אותו מחזיר את זה מהר למקום ומסתיר בחזרה כמו שזה היה.
מה שעשיתי זה לקחתי את הערימה, העברתי אותה למקום אחר בחדר (רחוק ממנו) ולא אמרתי כלום. ההרגשה שהייתה לי כשהבנתי שהוא קרא מה שכתוב שם הייתה נוראית, קיבלתי בחילה והרגשתי לא טוב עם זה.
אנחנו בדרך כלל מאוד פתוחים ומשתפים אחד את השניה ועם זאת יש לי את הדברים העמוקים שלי שלא הייתי רוצה שהוא יקרא וייחשף אליהם.
אחר כך היית מאוד עצבנית ולא יכולתי להגיד על זה כלום מרוב מבוכה. כשהוא ראה שזה משפיע עליי הוא פתח את הנושא...
הרגשתי שאנחנו כן צריכים לדבר על זה אבל היה לי קשה והייתי במבוכה גדולה כי לא ידעתי מה בדיוק הוא קרא שם מבין כל הדפים (זה כל כך אישי שאין שם דף אחד אפילו שהייתי רוצה שהוא יקרא).
הוא אמר שהוא מאוד מכבד אותי ואת הפרטיות שלי, שהוא לא היה קורא בכוונה דברים אישיים שלי אבל זה פשוט היה על השולחן, אמרתי לו שזה היה די מוסתר ולא גלוי לעין אז הוא אמר שהוא רק הזיז חפצים 'לסדר' ונתקל בזה. הוסיף שברגע שהוא הבין שזה דברים אישיים שלי הוא לא היה ממשיך לקרוא גם אם לא הייתי נכנסת, שהוא לא הספיק לקרוא שום דבר חוץ ממשפט אחד (שהוא אמר לי מה הוא בערך) ואמר לי שהוא מאוהב בי כל כך שלא משנה מה הוא היה קורא שם הוא היה מתמודד עם זה וזה לא היה משנה לו כלום לגביי.. אמר המון דברים יפים ותומכים שירגיעו אותי.
הסברתי לו שהבעיה היא לא אצלו ובאהבה שלו, הבעיה היא בהרגשה שנגרמה לי, כאילו שהוא קרא את המחשבות שלי וממש חדר לי למרחב הפנימי שלי.
חוויתי במהלך השיחה הזו הרגשת חרדה מסויימת שלקח לי זמן להירגע ממנה (לא יכולתי להסתכל עליו לזמן מה) הוא בסופו של דבר הרגיע אותי, גרם לי להרגיש יחסית בסדר והמשכנו הלאה.
המשכתי ביום שלי אבל זה כל כמה זמן קפץ לי לראש ובכל פעם שזה עלה לי לראש התכווצה לי ממש הבטן והאי נוחות הזו לא עוברת לי גם כשהוא לא נמצא לידי.
1. אני לא יודעת אם הוא באמת אמר לי את כל מה שהוא קרא ואם זה באמת רק משפט אחד ורק המשפט הזה? לקח לי כמה שניות להגיע אליו מהרגע ששמעתי ואני חושבת שיכול להיות שהוא לא אמר לי מה בדיוק הוא ראה כי רצה שארגיש בנוח אז אולי החסיר פרטים.
2. אם הוא ראה את זה באמת בתום לב אז למה איך שנכנסתי הוא קפץ והסתיר את זה בצורה כזו??
3. איך להפסיק לחשוב על זה ואיך להתמודד עם ההרגשה?
מה לעשות??