אז ככה, אמי עברה ניתוח גדול מאוד לפני כ9 חודשים, הייתה חולה במחלה מאוד קשה.. כל ה9 חודשים האחרונים נכנסים ויוצאים לאשפוז (וגם כל השנה שלפני), בעיה הגדולה זה שהיא מוותרת לעצמה.. במקום לנסות לעשות פיזיותרפיה, רק מתלוננת כמה היא לא יכולה וכואב לה(כואב לה כי השרירים מתחילים להתחזק וזה מאוד כואב בזמן הפיזיו ובפעולות בסיסיות עד שהשריר יתחזק) כשיש לה כאבים ורופאים שואלים אותה כמה ואיפה, מאוד נחמדה איתם ואומרת שקצת כואב לה, אחרי זה צורחת כל כל המשפחה שכואב לה ואף אחד לא עושה כלום ושאף אחד לא בודק, מבחינתה כולם חייבים לה, אין דבר כזה שלא נשארים איתה לישון מישהו מאיתנו.. היא לא אוכלת אוכל של הבית חולים אז חייבים לבשל ולהביא לה כל יום.. מבחינתה כולנו חייבים לבוא לבקר כל יום ואם זה לשעתיים?.. זה לא מספיק.. יתחילו סצינות. בדעה שלה, לעצור לכולנו את החיים והיא נהנת מהתשומת לב
"כשאני פה אתם מבקרים אותי כל יום ולא רק אחת לשבוע", אני ואחותי כבר גדולות, אחותי גרה בדירה משחה ואני גרה עם בןזוג, כל יום מדברות איתה בטלפון, אבא שלי נמצא איתה כל הזמן וחי איתה שם וזה לא מספיק לה.. היא מתעמרת בו ופשוט מתעללת בו נפשית.. הפחד זה שגם אבא ייפול מהרגליים.. איך מתמודדים איתה? היא אמא שלי, בחיים לא אפנה לה גב, אבל היא פשוט הורסת את כולנו..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025