היי,
אני וחברה שלי ביחד כבר שנה וחצי. הקשר החל בצורה מסורבלת בגלל שהיה לי מאוד קשה להתרגל לצאת עם אישה. נמשכתי לרעיון, לחוויה ואליה אך מעולם לא הגדרתי את עצמי כלסבית ואני עדיין מוצאת את עצמי מתעניינת בגברים.
הקשר נמשך ועם הזמן הפך להיות יציב אבל לאורך כל הדרך היו לי ספקות. האהבה והאדם המדהים שהיא דחקו אותם הצידה וגרמו לזוגיות להימשך.
כיום אני בסיטואציה שאני מרגישה שהקשר צריך להיפסק. אני יותר ויותר חולמת על זוגיות עם גבר ולמרות שאני רק בת 20 מדמיינת חתונה מן המניין.
אני מרגישה שזה לא בסדר מצידי להשלות אותה ככה ואוכלת את עצמי מבפנים על כך שאלו התחושות שלי. אין לי את האומץ לעשות את הצעד הזה.
למרות הריבים וחוסר ההתאמה בפרמטרים מסוימים, יש לנו זוגיות מדהימה. לצד הכעס והבלאגן יש גם צחוקים וכיף ובעיקר המון אהבה. מעולם לא אהבו אותי ככה וגרמו לי להרגיש בטוחה.
מעבר לזה היא חלק עצום מהעולם שלי. אין לי המון חברים טובים עם קשר חזק שאני רואה אותם בעתיד שלי. אין לי הרבה עם מי לצאת, לטייל או אפילו סתם להיפגש על בסיס יומי. היא ממלאת המון מהיום יום שלי ואני באמת אוהבת אותה. יש לנו גם תוכניות רציניות לעתיד ביחד כמו הטיול הגדול והיא אפילו מדברת על חתונה וילדים. להפסיק את הקשר, באופן מאוד אגואיסטי - "יהרוס" לי את התוכניות של הטיול הגדול שאני מאוד רוצה (לא בא בחשבון לטוס לבד) או עבודה משותפת בחו"ל.
להיפרד, אף על פי שבמקום מסוים מרגיש כמו הדבר הנכון, מהצד הנגדי מרגיש כמו משהו שיותיר אותי הרוסה שלא אוכל להתאושש ממנו.
תודה רבה לכל הקוראים והעונים. אשמח לכל עצה, דברי חוכמה או עידוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות