בור ללא תחתית לא מספיק להתייסר ולבכות... הנשמה נשרפת

..מאסתי בחיי..בילדותי עברתי גירושי הורים..והעיפו אותי מהבית ולא הרגשתי כמו עכשיו...אין לי כוחות להמשיך לסחוב חיים..בשביל מה?
עד גיל 21 הייתי סגור עם עצמי בלי הרבה חיי חברה הכרתי 3 בחורות ויצא קשר של חודש ואני לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי..וככה זה נגמר.

מאז גיל 24 אני מנסה להכיר מעל 30 בחורות ותמיד מעיפות אותי כי אני חמוד אבל לא נמשכות או שאני מלחיץ ורוצה לדעת מה קורה ביננו אחרי 2 פגישות.

כיום אני בן 28 רוצה הגורל ולפני 3 חודשים ואחרי הכרתי מישהי דרך חברה משותפת..אני נשבע לכם שזו הבחורה שאשכרה חלמתי עליה בלילה בכול השנים האחרונות מבחינת מראה והתנהגות.
יצאנו ל5 דייטים חלומיים אני עדין זוכר איך היא חיבקה אותי ואת הנשיקות שנתתי לה בצוואר הייתי אצלה בבית אפילו..ביום אחד אחרי חודש זה התפוצץ כי הבעיה שההתנהגות שלי היא חרא ורעה כול יומיים שאלתי אותה אם זה רציני ביננו ורציתי שנדבר בטלפון בלילה כול יום כי ראיתי שזה עוזר לפתח את הקשר ובגלל שהייתי במצב נפשי קשה עם התלבטויות האם להמשיך ללמוד ולעבור דירה סיפרתי לה הכול כי הרגשתי פתוח...והיא החליטה שאני חלש/נואש אמרה לי שהיא צריכה לחשוב ואני התחלתי לשלוח לה מלא הודעות כדי להסביר את עצמי פשוט לא כי אני אדם רע אלא כי נכנסתי למצוקה(המשמעות שלה לחיי כמו שאני כותב פה הייתה גדולה).

-ניסתי במשך חודש שלם ליצור קשר עם תירוצים ולהסביר את עצמי וזה הגיע למצב שהיא צוחקת עלי שאני בתול ושהיא מפרגנת לי עם בחורות אחרות ושהיא אמרה לי קורה שלא מסתדרים יצאתי עם הרבה גברים אבל במשהו כמוך אף פעם לא נתקלתי שמישהי לא רוצה ואתה שולח לה 4 הודעות..בקיצור אני שלושה חודשים כבר יושב בבית ובוכה איך לא הייתי בשל ומוכן לבחורה כזו אני בחיים לא אמצא מישהי כזו גם ככה אני מכיר משהי פעם בשנה..ופתאום אני רואה גם את העולם בצורה כזו שוואלה פתאום אדם מחליט שאתה לא מתאים קם והולך כי יש כול כך הרבה פיתויים ואני בכלל חשבתי שחתונה זה משהו שכולם מגיעים אליו..עברו 3 חודשים יצאתי למועדון פעם ראשונה וראיתי אותה כמובן שלא היה לנו על מה לדבר אבל מאז שחזרתי הביתה אני לא מפסיק לבכות כבר 72 שעות..כול החברים שלי כבר בזוגיות ואני לא מסוגל להחזיק קשר חודש סקס עם בחורה קור לי פעם בשנתיים...אני אקדמאי נראה סבבה יש לי לב ממש טוב אבל אני כבר לא מסוגל ככה יותר תמיד האמנתי שמישהי תקבל אותי האמונה הזו הלכה לפח..אני מפחד שלעולם לא אשכח את הבחורה הזו מה אתם מציעים לעשות?להתרגל לזה שאני אהיה בודד כול חיי..החיים לא הוגנים כמה שאבכה אבל אני לא אריה..יש איזה דרך להחזיר אותה אלי?שאתם אומרים לי תתקדם אין לי לאן..אין בחורות בחיי וכבר לא בא לי להציק לבחורות שבאינטגרם פייסבק וכול החברים שלי כבר נשואים..מה לעשות לדעתכם אני מפחד להיות לבד?