פרידה קשה, דכאון סמים ומעצר. מרגיש שאיבדתי כל משמעות, איך מתקדמים?

*בבקשה לא לפרסם בפייסבוק

היתה לי בת זוג במשך שלוש שנים גרנו ביחד היינו אמורים להתחתן נורא אהבתי אותה ועשיתי בשבילה הכל.

המשפחה קנתה לנו בית חדש כי חשבו שנתחתן ושתהיה לנו התחלה קלה נתתי לה את האוטו שלי קניתי לי אחר ותמיד שילמתי וקניתי והייתי מסיע אותה לכל מקום, שילמתי עלינו כל הזמן בחו"ל ובארץ והייתי עוזר כל הזמן למשפחה שלה ואומר לה כל שניה כמה אני אוהב אותה ובמיטה תמיד מתמקד בה קודם, תמיד – כל כך אהבתי אותה שכנראה שאדם שפוי לא יוכל להבין, והיא היתה אומרת לי שהיא מרגישה את אותו הדבר.

למרות שחלמתי על ילדים היא לא רצתה וויתרתי על החלום העיקר להיות איתה, התחלתי לחפש לה טבעת לפני שנה היא קמה והלכה בויכוח מטופש קראה לי "קמצן" שזה הדבר שהכי חירפן אותי ועשתה לי גוסטינג ובכל פעם שהייתי מנסה ליצור קשר להבין מה קרה באמת היא היתה מנתקת לי בזלזול.

הייתי חולם עליה בלילה כשהיא עם גבר אחד, ואז מתעורר בקוצר נשימה ובוכה כמו ילד קטן, ואז רק מהחלום הזה הייתי נכנס לדכאון ברמה שאני לא אוכל ובקושי מתפקד במשך כמה ימים.

איבדתי את השפיות, עזבתי עבודה יוקרתית בהייטק, השתמשתי באלכוהול וסמים והתחלתי לקחת תרופות נגד דיכאון. לפני כמה חודשים כמעט ושמתי קץ לחיי וכשאחותי התקשרה אלי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי סגרתי את הטלפון בכיתי ועצרתי את זה – ההורים שלי לקחו את המצב הנפשי שלי בצורה קשה ואבא שלי שהוא טיפוס מאוד מופנם התאכזב ממני בשקט וקיבל לפני כמה חודשים התקף לב בגללי - אני מרגיש שאני גורם לכולם רק כעס עצב וסבל בעצם קיומי.

ניסיתי במשך כל התקופה הזו לשלוח לה מכתבים והודעות והיא התעלמה, אמרתי לה שאני נורא צריך לדבר איתה, אפילו בלי לחזור, שקשה לי, והיא פשוט התעלמה כאילו אני אוויר.

יום אחד באו ועצרו אותי, לא לפני שנכנסו בצורה תוקפנית לבית של ההורים שלי, ואמא שלי שגם חולת לב כמעט התמוטטה.

פתחו לי תיק פלילי שכנראה הולך לדפוק לי את הסיווג הביטחוני בעבודה והייתי לראשונה בחיי בתחנת משטרה מאחורי סורג ובריח במשך לילה שלם כשהדבר שהכי שבר אותי זה שהיא נתנה לאדם זר דברים שכתבתי מהלב – למרות שבריב הקודם שהיה לנו היא עשתה את אותו הדבר שלחה מכתבים דיברה עם המשפחה שלי וכו'.

מתוך ניסיון לעשות משהו טוב, אימצתי כלב (שלישי) שעבר התעללות ונטישה,זה אולי נשמע טיפשי אבל רציתי לעשות משהו טוב למישהו שגם נטשו בעולם המחורבן הזה,

אני מאוד אוהב אותם והם אחת הסיבות שאני כנראה עדיין חי אני מרגיש שהם שומרים עלי אבל אני מרגיש לבד, ולמרות שבהתחלה רציתי לחיות לבד לשארית חיי אני נורא רוצה בן אדם לחבק ולאהוב, אני כל כך רוצה מישהי לחבק, אבל שום דבר כבר לא נראה לי אמיתי, רק אינטרסים, כסף כסף וכסף ואנשים ששמים את עצמם במרכז.

אני לא מצליח להתחיל זוגיות חדשה, יצאתי עם בחורה אחרת במשך כמה חודשים וכשהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי לא האמנתי לה ונפרדנו. נכנסתי לאתרי הכרויות, קיבלתי הרבה פניות ותמיד ניסיתי לפסול, וכשכבר לא היה על מה לפסול כי הבחורה בדיוק לטעמי מבחינה חיצונית אינטלקטואלית ורגשית אז גם בדייט מוצלח במיוחד שהיה לא נישקתי ואת הדייט השני ביטלתי ועד היום אני לא מבין למה כי היה לה ניצוץ בעיניים ואולי יכל לצאת מזה משהו טוב.
איבדתי אמון בנשים, איבדתי כל שמחת חיים,אני אפילו לא מרגיש צורך במין יותר.

אני כבר לא אוהב או כועס עליה, פשוט מאוכזב ומרגיש שאני נשאר בעולם הזה בגלל מחויבות לאחרים (משפחה, הכלבים שלי) אבל תחושת הגועל מעצמי שככה התחננתי ומאיך שהיא התיחסה אלי לא מרפה.

התחלתי לעבוד לא מזמן, אבל בגלל הדכאון אני בקושי מתפקד אני מרגיש שכל החשיבה האנליטית שלי נעלמה למרות שאני מנסה לחפות על זה בלילות ובסופי שבוע כשיש לי עוד קצת אנרגיות זה רק עניין של זמן עד שיעיפו אותי.

אני תכף בן 34, לכל החברים שלי יש ילדים שאני רואה איך הם מגדלים אותם בנחת ואני מרגיש שרק אני נתקעתי עם שברון לב של גיל 16 – הימים עוברים ונהיה לי יותר רע מרגע לרגע.